ישראל: אבא ואמא שלי נפטרו יום אחרי יום. האב מת בערב, והאמא בבוקר. היו חולים. את כל היתומים לקחו לשפיה; למדנו שם. גם אחיותי ואחי - לקחו אותם לשם. וגם את האח החמישי, אוטו דרס אותו, כולם היו בשפיה. בשפיה גרו איתי כל אחיי: יחיא, ישראל, ברכה, רינה תבדל לחיים ארוכים ושלמה ז"ל. שלמה למד בשפיה.

אביבה: אחרי החתונה נולדה לי בת. ביום שישי הגיע אחיו שלמה אלינו, ואמר שהוא רוצה ללכת למסיבה בשפיה. נתתי לו אפרסק, חבושים, מה שהיה לי בידיים נתתי לו. הלך לאחותו הנשואה רינה שגרה בבן יהודה, תל אביב. רינה אמרה לו : "תשאר אצלי וביום ראשון תצא".

ישראל: הוא אמר שיש לו מסיבה. הלך, יצא מהאוטו. החברים שלו היו בחווה בשפיה, קרא להם: "חכו לי עד שאגיע". איך שיצא הגיע רכב והעיף אותו. לקחו אותו לבית חולים.

אביבה: ביום שישי הבטן שרפה לי, הייתי בהריון עם הבן שילה, לא הבנתי מה יש לי. כולם בסדר, בעלי בסדר, מה יש לי? שבת בבוקר קמתי, ראיתי חיילים. אמרתי: "מה אתם רוצים?". אמרו: "אנחנו באנו אליכם, תעשי לנו קפה". "תגידו לי מה קרה?". אמר לי: "תשמעי אחותי, גיסך הלך, בא רכב ודחף אותו. עכשיו הלך זהו". חזרו מוצאי שבת, חזרו שוב בראשון, אמרו: חאלס (נפטר).

היינו בשפיה, הגיעו אלינו תימנים חכמים, מורים הגיעו ללמד אותנו, קראנו. כשהגענו לשפיה, קראנו את הפרשה בתימנית. היו במקום הרבה ילדים תמנים. קראו את הפרשה והתפללו בתימנית.

הקהילה התימנית נתנו לנו כסף; אמרו לנו: "קחו את הילד הזה אתכם, תשמרו עליו תכניסו אותו לעדן". כשישראל היה ילד קטן, בן חמש, הוא הלך לשוק של צנעא, הסתובב שם. הגיעו אליו שלושה ערבים. אמרו לו: "יהודי", אמר להם: "מה אתם רוצים?" שאלו אותו: "אולי אתם מכירים את הילדים של קיסר?" אמר להם: "לא, אני לא מכיר" ורעד מפחד. צבטו אותו בירך ואמרו לו: "ברח עברי". הוא היה בין חמש, לקח את אחיו וברח איתו לבית הקברות כדי להתחבא. הלכו למערה (בית קברות) נשארו שם חצי לילה. באותו הזמן גרנו בבית של סבא וסבתא, ממשפחה עשירה. חזרנו בלילה לבית של סבתי. היהודים בצנעא אמרו: "את הילדים הללו לא נשאיר אותם פה, אם ישארו פה הם יהיו גויים. ואנחנו משפחה שלא רוצים שהילדים יהיו גויים. ניתן להם קצת אוכל, ילכו לעדן. ניתן להם קצת כסף'. ישראל ואחיו הלכו להאנגר שהיה בדרך לעדן.

אמרו לנו שנלך עם העולים, אלו ש'הולכים', נתנו לנו כסף ואמרו להם תשמרו על הילד הזה. אמרו: "אנחנו נשמור עליו, אל תחששו. תלכו למבנה הזה לבית המלון", כלומר ההאנגר. אכלו והלכו לישון. אמרו לבעל הסמסרה, ההאנגר: "הילד הזה ישן, אנחנו נקום ונלך ואתה תשמור עליו", אמר 'בסדר'. ישראל קם והחל ללכת. הלכו מכפר לכפר ממקום למקום. הגיעו לפני הלחאג' (ישוב) שבו עברו כל יהודי תימן. היו לישראל חמש ריהל. אמרו: "מי שרוצה להגיע לעדן, שיתן 5 ריהל". ישראל אמר: "אתן את 5 הריהל, אגיע לעדן, ומה שיהיה יהיה".

שתי אחיותיי היו עם יחיא, אחי. אמרו לי: "אתה תהיה עכשיו האבא שלהם". לקחתי אותם כל הדרך בכיסי אוכף החמור. אחד כבד מהשני. עד היום הבנות לא שוכחות זאת. כשהם באות אלי אנחנו יושבים ומדברים על כך כולנו. אבל הן לא מדברות בערבית.

אמרו לישראל: "בוא נלך לבנות שנמצאות בשיח עותמאן". הגענו לשם למשפחת חבשוש. שאל את הבנות: "איפה שמת את הכלים", בינתים גנבו להם את הכסף ממכירת הכרם בצנעא.