חכם גבאי: מגיע, כל אחד מגיע זמנו, הוא מת, אלוהים, מביאים את החברה, החברה היא חברה קדישא, באים, שם אין בית חולים, ספיטל בצרפתית, אין בית חולים, אין שום דבר, מסכן נהיה חולה, הוא ישן, באים תיבקרו אותו, באים ורואים אותו, תיבקרו אותו החברה קדישא, יודעים, יודעים, לא מבינים בני אדם שבקרוב ימות? יודעים, אומר לך יש עוד שלושה ימים ארבעה ימים, הכול ביד האל, ויושבים ומטפלים בו, יושבים איתו כל הלילה, כדי שימות וייקח איתו קריאת שמע. ומשנפטר עושים את הקבורה שלו, טומנים אותו כמו שעושים שם, לוקחים אותו, עושים לו [...] אפילו יש סידורים בספרים, לא כמו כאן, קוראים עליו, גם שם עושים גם ארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג, חנק. עושים את כל זה. [...] זה זה, שבעה יושבים, יש מי שלא עושים דבר בבית שלהם, לא [...] שום דבר, כמו שאומרים כאן אנחנו לא מערבבים. הולכים, הולכים לבית האבל, לא רוצים לטעום שום דבר, לא מים, לא שום דבר, לא מערבבים, לא, לא כולם. ועכשיו גם כאן גם כאן בישראל , טועמים אלה תישמרו (ששומרים) על המנהג שלהם, על המנהג שלהם, אני משבאתי לישראל, ברבי שמעון בר יוחאי אני מברך, כאן אף אחד לא מבשל בבית של האבל, כאן מביאים הכול מבושל, מביאים להם אנשים את האוכל, קונים תמרים, קונים שקדים, קונים [...] עוגיות, קונים את כל זה, עוגה, עוגה, ומים מביאים בבקבוקים, איזה מן ערבוב זה, למה קוראים ערבוב? אבל אנשים יש להם דמיון, הולכים לפי המנהג שלהם, וכל אחד הולך לפי המנהג שלו. אין שום טקסים, שום דבר, אין שום טקסים ולא שום דבר, במרוקו היו עולים כל יום, עולים לקבר, שבעה ימים, כאן לא. משנפטר אבא, אלוהים ירחם עליו, היינו עולים אנחנו כל יום לבית העלמין, אבל לפני חמישים שנה, ארבעים ושש שנה, אלוהים ירחם עליו. זה מה שהיו עושים, עושים חודש (שלושים) כמו כאן, מי שעושה חודש לא אוכלים בשר, לא בשבתות ולא בשום דבר, רק אם יש חג, אם יש חג מבטל (תיבטל) הכול, אוכלים בשר, הכול. וגם אחד עשר חודשים (אזכרת שנה) גם הוא, אותו דבר. כמו שהיה שם יש כאן. מה שהביאו משם יש כאן. כאן אחרים מה עושים אשכנזים אני לא יודע מה עושים, נראה לי שהם עושים רק חודש וזהו. [...] אנחנו עושים אזכרה שקוראים לה המשמרה, ביום של הנפטר עושים יום לפני, יום לפני, בערב, מתפללים, מביאים אנשים לבית, עשרה, יותר ממניין, קוראים האידרא (טקסט מהקבלה) עושים את הסיום של האידרא, מביאים להם את האוכל וזה מה שנקרא משמרה, האזכרה, אומרים אזכרה.