אסתר: אנחנו היינו גרים בתימג'דות. תימג'דות עיר טובה, עיר טובה מאוד מאוד מאוד. היא עיר יראת שמיים. אחד עוזר לשני וכל אחד ידאג לאחר להיטיב לו, לא אומרים אחד לשני לא רוצה, אם זה זקן עוזרים לו לקום, נותנים לו יד, עוזרים לו באוכל, עוזרים לו להתלבש, עוזרים לו לאכול, עוזרים לו בהרבה דברים שאינו מסוגל לעשות בעצמו. העיר שלנו טובה מאוד מאוד. מכיוון שכל אחד עוזר לאחר. השכן לא נוטש את לאחר, אם הוא מבשל תבשיל הוא נותן לשכן גם קצת, גם יאכיל אותו וגם יאכל. ובית כנסת ביחד. הולכים לבית הכנסת להתפלל כולם ביחד. תלמידים מתפללים כולם ביחד ואם תלמיד חוזר מעיר אחרת לתימג'דות צריך לעזור לו צריך לכבס לו את הבגדים שלו. צריך לתת לו אוכל, צריך להשיב אותו לבעליו בריא ושלם. צריך שיחזור כפי שהוא בא. זה מה שטוב בעיר שלנו. אז אנחנו גדלנו, אימא שלנו אמרה לנו, כל דבר שתעשו תהיה בו ברכה. אל תסתכלו ותבקרו את זה ואת זה, מה שיש לכם תודו לאלוהים. תאכלו, תשתו, תהיו מבסוטים ותעזרו לאחרים. תראה איזה זקנה נושאת משהו כבד, צריך שתרוץ אליה לסייע לה כדי שתוכל ללכת ושלא תמעד ותיפול. זה יראת שמיים. צריך לעזור. ודבר אחד, אם השכן חסר לו דבר, צריך לעזור לו, צריך לתת לו. או קמח או שמרים, ולאכול איתו את האוכל. וכיבוד ההורים. אנחנו כל אחד כל בוקר אנחנו עושים תור מי ינשק לאבי את הראש, מי ינשק לאימא את הראש שלה, יכבד אותה, אחר כך תעשה את כל הדברים, ואנחנו עושים עבודה בתור. היינו שש בנות ובן. לכל אחת משש הבנות יש תפקיד. זאת הולכת להכין אוכל, זאת הולכת לבקר את אבא שלה, זאת הולכת לנקות את כלי הכסף, זאת הולכת לרעות את הכבשים, ואחרת אם אין לה מה לעשות שתלך לעשות את הקוסמטיקה שלה. אז הן עושות בתור. אני עשיתי היום קוסמטיקאית, אני מחר תהיה לי עבודה אחרת, אחותי תעשה במקומי. אז כל אחד עושה את התפקיד שלו כמו שצריך. שאף אחד לא יפגע. ואין לנו שנאה בינינו. יש לנו קרבה בינינו. כל אחד מתקרב לאחר.