מוקדש לבעלי ולבניי, זכריה ובנימין דוד
שם הדובר/ת:
נעמה דוד
מגדר:
אישה
עיסוק:
חקלאות
גיל בעת התיעוד:
87
שנת עלייה לארץ:
1950
ארץ המוצא:
קהילות המוצא:
שפה:
נושאי השיחה:
תיעוד:
יעל וקסלר ונעמה רצאבי
מועד התיעוד:
2019
תִרגום:
נעמה רצאבי (בסיוע יעל וקסלר)
תרגום:
מה נתנו לך לעשות כשהיית קטנה? אמא שלי למדה אותי לקלוע בקש- לעזף. לפרנסתי הייתי קולעת ובעלי היה נפח. מכרנו את התוצרים לגויים. היהודים עבדו עם עורות, ואבי היה סנדלר.
היחסים היו טובים, היו נותנים לנו חלב ולבן (לבנה). לא היו ליהודים אדמות, רק לערבים. אמרו שהאדמות רק של הערבים.
אם לערבים היתה חתונה הלכנו אליהם, היינו כמו אחים, הלבוש של היהודים היה אחר.
שאלנו אותם מהו חלבי או בשרי, היו אומרים אללא אכבר, אלוהים גדול. אנחנו נותנים לכם רק נקי.
האימאם אהב את היהודים. אחרי הרצח שלו היו פרעות, הוא לא רצה שהיהודים יכנסו לארץ ישראל.