מוקדש להוריי, משה קטיעי ושושנה שמעה קטיעי
בתימן האישה שומעת לבעלה. עושה את כל עבודת הבית, מכינה את האוכל. הגבר עושה חיים. הגבר דואג לאספקת המזון; האישה דואגת לילדים. מצבו של הגבר טוב. האישה עובדת הרבה מאד באהבה לבית לילדים. משום שהיא אוהבת את ילדיה ואת ביתה, היא מקבלת כוחות. האישה התימניה עבדה רבות בשביל ילדיה ובנותיה. לא היה לה משהו אחר. היא מקבלת כוחות רבים בשל אהבתה לילדים ולבית. כך היא התחנכה, וזה מה שספגה בבית. האישה נולדה לתוך מציאות קיימת. היא יודעת שזה תפקידה ואינה מתוסכלת וחיה עם כך בשלום.
היהודי התימני יודע לקרוא תורה. רק תורה. כל חייו, כל זמן, קורא רק תורה. ומי שיודע תורה הרבה, הוא החכם הגדול. לכך יחסו חשיבות. הנשים לא קראו וזה התאים להן. בתימן הנשים לא קראו, רק הילדים. הבנות הקטנות הלכו עם אמותיהן שלהן לראות איך מכינים פיתות, איך מבשלים, איך להתנהג בנימוס. האם אומרת לבת איך לנהוג. הבן מונהג מגיל ארבע על ידי אביו. מלמד אותו א'-ב'. כל יום הולך למורי ללמוד, אפילו בן חמש-שש ולמורי נתנו תשלום, או נותנים לו ארוחה; סוג של תחזוקה. מי שיודע לקרוא אומרים לו שהוא חכם. לבנות היה אורח חיים שונה מזה של הבנים. אני חושבת שהבעיה אצל הגבר והאישה היא בגלל שהאישה עובדת הרבה והגבר אפנדי בבית שלו. האישה כמו שפחה, כל היום היא עובדת, והוא הולך לעבוד וחוזר הבית לישון.