שם הדובר/ת:
מזל הדסה (פורטונה עסיס)
מגדר:
אישה
עיסוק:
תופרת ומטפלת
גיל בעת התיעוד:
81
שנת עלייה לארץ:
1949
ארץ המוצא:
קהילות המוצא:
שפה:
ערבית-יהודית
נושאי השיחה:
תיעוד:
יעל וקסלר
מועד התיעוד:
2020
תרגום:
החיים בתוניס היו טובים. עלינו ארצה לא בגלל שלא היה לנו טוב. נכון שהייתה מלחמה, סבלנו, אנשים רבים מתו, הרבה פחד, חצי שנה עבדו בעבודות כפייה. לפני המלחמה היהודים עבדו במסחר עם הערבים כמו אחים, שותפות בכל דבר. אהבו זה את זה. הערבייה גידלה את ילדי היהודים כמו ילדיה שלה. אחרי המלחמה הערבים התהפכו, החלה אנטישמיות, הייתה שכנות אך גם זריקת אבנים וקללות ליהודים. החיים בסה"כ היו טובים. אנשים עבדו בכל מיני עבודות. אלו שלא למדו עבדו במסחר בחנויות. וכשעליתי לארץ ב 1948 אנשים למדו מקצועות, תפרו, היו עורכי דין.
נסענו כתיירים לטוניס לפני כ-20 שנה, הם קבלו אותי יפה, אך המדריך ביקש שלא נספר על היותנו מישראל. היחסים לא כבעבר. כשנכנסתי לחנות, לא אמרנו שאנחנו מישראל. מי שלא דיבר צרפתית או טוניסאית הם לא קיבלו אותו יפה.