בחורה שמרנית ויתומה מאם ומאד עניה. (לא נותנים לבחורה לצאת מהבית בשל החשש מהתבוללות. היא לומדת מקצוע בבית: לתפור, לסרוג). לבחורה המדוברת קראו דיאמנטה -שפרושו יהלום. באחד הימים ישבה ליד ביתה, עבר שם איש עשיר מאד (תג'אר כביר). אמר לה: "את מוכנה לעבוד בביתי, בבית - אני ואשתי ושני ילדים ואח, בחור"? הסכימה. עבדה אצלו יומיים ראשונים. הבחור שואל אותה: 'את מוכנה לצאת איתי לחיים טובים ומאושרים'. שמעה זאת וברחה לבית אביה. אביה שאל אותה: 'בתי למה חזרת? אמרה לו: 'אבא אל תשאל שאלות, בבית של אחרים לא אעבוד אפילו שאלך עם כפכפי זהב, אעבוד בביתי, גם אם לא יהיה לי מה לאכול, אשתה מים מהבאר'. אביה שתק ולא שאל יותר דבר. העשיר חיפש אותה ולא מצא אותה. בא אל בית אביה ואמר לה: 'דיאמנטה, למה ברחת? לא שאלת, לא התעניינת, ספרי לי ממי נפגעת? מאשתי, מאחי, מילדיי?'. אמרה לו: 'אדוני, ממך לא שמעתי, לא נפגעתי. אין לי חשק לעבוד בבית של אחרים. לא בביתך ולא אצל אחרים'. אמר לה: 'ביום שליבך יתחרט, לא קניתי אותך שפחת עבד, אלוהים ישמור נשמע בשורות טובות'.
העשיר חוזר לביתו, אחיו הבין שדיאמנטה לא תעבוד, הפך חולה. נכנס לדיכאון. חולה אהבה. אחיו הביא לו רופא שאמר שהוא חולה מאד. אמר הבחור לאחיו: "אם תביא לי את דיאמנטה לכאן, אני בע"ה אבריא". הלך העשיר לדיאמנטה בכוחניות, ואמר לה: 'עכשיו תקומי ותבואי איתי, אחי עומד למות, קומי, את מצילה נפש'. אמרה לו דיאמנטה: "אני לא אלך ככה, אם אתה רוצה שאבוא אתך, קח אותי לדיין, תכתוב חוזה שאתה רוצה אותי לאחיך, מי שמתחרט ישלם כך וכך. ואם אחיך יחיה הוא יתחתן איתי". העשיר הסכים לקח אותה לדיין, וכתבו חוזה. לקח אותה בכבוד גדול לבית שלו. כאילו ביקש אותה. הבחור, שלא אכל ולא שתה, איבד הכרה, היא מבוהלת קוראת לעשיר, אחיו: "אחיך מת, תבוא מהר". העשיר מזמין שניים עשר רופאים- קונצ'ינטה. הרופאים הופתעו עד לאן הגיעה האהבה. אמרו: "הוא התייבש אין לו דם", הציעו, להעביר דם מדיאמנטה לבחור. וכך עשו, הבחור פקח עיניו. מיד התחתנו.
המשל אומר: אל תיקח בחורה בשל יופיה אלא בשל אופיה. היופי לא ממשיך לתמיד, האופי נמשך לתמיד. מי שיש לו גם אופי וגם יופי הוא עשיר גדול.