אחרי פורים, מחכים לפסח. לפני פסח הופכים את כל הבית. מוציאים החוצה את כל תכולת הבית, ומנקים כל פריט במים רותחים, ורק אז מחזירים הביתה. בחדר זה שהוכשר, אסור היה יותר להיכנס. כל שבוע חדר אחר היה מוכשר ונאסרה הכניסה אליו. ביום שלפני פסח, היינו כבר אוכלים מחוץ לבית על ארגז נחושת, ישובים על שרפרף או בעמידה. בפסח היו מסיידים את כל קירות הבית, ועל הרצפה היו מורחים סיד " אנ- נזרה". לוקחים "טוקון" שאיתו היו מורחים את כל הרצפה בסיד, מניחים להתייבש שעה שעתיים, ואח"כ משפשפים עם ליפה. המרצפות אחרי הטיפול הזה הן הבריקו כמו חדשות.
ערב החג, היו לוקחים חתיכות לחם, שמים בתוך נייר ושמים בכל פינות הבית. אבא, היה חוזר אחרי תפילת ערבית הביתה, מדליק נר, ועם ספר ברכות ביד מחפש את החמץ כדי להוציאו מן הבית, שלא יהיה חמץ בבית. ואנחנו, כל הילדים עם אמא , ואמא ללה ,הסבתא, היינו אחריו מפינה לפינה, כאילו מצא את החמץ לבדו. משאירים את זה עד למחרת, ואז היינו יוצאים מחוץ לבית, מדליקים תנור פחמים, מביאים את פיסות הלחם ושורפים אותם בתנור. אבא בירך את ברכת "ביעור חמץ", ואנחנו היינו שרים: " חמץ כסיר ובאבא עסיר" (חמץ כשר ואבא עשיר). אח"כ אסור היה לאכול מצה באותו יום. אבא היה צם כל אותו היום. היו גם מכינים עוגיות מיוחדות עם מיץ תפוזים : "ראאה דל מה דלתין" מאחר שהיה חייב להיות כשר, ומים גורמים להתפחה של הבצק, השתמשו במיץ תפוזים במקום.