אשתו של בבא אליהו נפטרה, והוא נותר לבד. הביאו לו אשה להתחתן איתה. הוא נישא לה, ואחרי חודשיים שלושה היא לא מצאה חן בעיניו. הוא הלך לקופה שלו, הוציא כמה שטרות כפי שכתוב היה לה בכתובה, וגרש אותה. לא היו הולכים לרבנות להתגרש.
אני הייתי עדיין בתיכון, ושלמה אחי היה חייט. הייתה לו מתפרה קטנה, ואברם אחי התלמד אצלו. שלמה הרוויח טוב. לאבא היו שלוש חנויות, ובאחת מהן הייתה המתפרה של שלמה, ואברם התלמד אצלו. אחרי כמה שנים, לא הייתה לו הרבה עבודה, אז הוא נסע לעיר אחרת שבה עבד שם כל השבוע, והיה מגיע הביתה לשבת. בבית שלנו היו תלויות תמונות של דב גרונר וז'בוטינסקי. שלמה ואברם דיברו כל הזמן על עליה לישראל. אברם עלה ראשון לארץ, נסע לאלג'יריה, משם לאוראן ומשם עלה על אוניה לישראל.
פעמיים עצרו אותו. היה מאוד מסוכן לנסוע לישראל. בפעם הראשונה המשטרה עצרה אותו בגבול אלג'יריה, בפעם השניה הצליח להגיע עד אוראן, ומשם עלה על אוניה לחיפה. בחיפה הוא פגש את החברים שלו שהקדימו לעלות, ויחד איתם התגייס לצבא. הוא היה שולח לנו מכתבים בערבית כתובים בכתב רש"י. גם אני בכיתה לימדו אותנו לכתוב כתב רש"י. לכתב רש"י קראו בערבית "נוס אלם" (חצי קולמוס).
אחרי העליה של אברם לארץ, אמא לא הפסיקה לבכות: אברם, אברם... ואז שלמה גם רצה לעלות. אמא התנתה את זה בכך שקודם יתחתן. הוא הכיר את מרים ונישא לה, הם באו לגור איתנו בבית. נתנו להם חדר אחד בבית. מרים נכנסה להריון והפילה את הוולד. אחרי ההפלה, הם החליטו לעלות לארץ, עלו על אוניה למרסי, והיו שם כמעט שנה בהכשרה ומשם עלו לארץ. הם התיישבו בקיבוץ בארות יצחק. בקיבוץ נולדו להם שתי בנות.