לזכר הרב אברהם משה בשארי ורינה בשארי
נעמה: מה אתה זוכר מתימן?
ישראל: אגיד לך יא בתי, האמת שאני זוכר הכל, מיום לידתי, כשהייתי בן שלוש אני זוכר כל מה שהיו עושים בתימן.
נעמה: ספר לנו.
ישראל: ארוחה בתימן: כשגדלתי לקח אותנו אבי לבית הכנסת, אמר לנו 'בואו להתפלל'. אנחנו יצאנו לשחק. כשחזרנו הביתה אמא שלי הכינה לנו ארוחת בוקר. הכינה לכל אחד פיתה עם תסחג, עם כלי שנקרא מסחג, (לוקחת שתי אבנים ומועכת ביניהם פלפל חריף וכוסברה),
נעמה: במה היא עושה זאת?
ישראל: כותשת פלפל ועליו עגבניה. העגבניה כדי שלא יהיה חריף מדי ונוכל לאכלו. אח"כ יצאה אימי לקושש עצים, חטבה עצים מההר, הביאה אותם הביתה, ייבשה אותם במקום כלשהו. אח"כ קדרה כלי חרס, שאבי מכר אותם.
נעמה: מה עשתה בקדרות?
ישראל: כדים, צלחות, קערית שאוכלים מתוכה, אלג'ונה- קערה גדולה שבה לשים את הבצק. שולחן ששמים עליו את הלחם.
נעמה: ממה עשוי השולחן?
ישראל: מקליעה. (כמו אלו הקטנות שעל הארון). עושים גם מגש- 'צאחן', להניח בתוכו את העסיט' (רביכה - סולת עם קמח מוקשה, סמיך יותר מדייסה) ואכלו כולם. לארוחת הצהריים הכינה עסיט' גדולה. לקחה מהסיר ושמה בצאחן. שמה מרק סביב סביב, וכל אחד לוקח בשתי אצבעות, אסור לקחת בשלוש אצבעות.
נעמה: למה אסור?
ישראל: שלוש אצבעות לוקחות הרבה.
נעמה: בתימן לא היה להם הרבה!
ישראל: היה להם הרבה. סיפור- אחד התחיל לאכול בידו אמרו לו, בשתיים. והוא לקח בשתי ידיים את כל הצאחן. אמרו רק בשתי אצבעות, והוא לקח בשתי הידיים.
נעמה: הילדים אכלו עם המבוגרים?
ישראל: הילדים והגדולים אכלו ביחד, ממגש אחד. ישבו סביב, על הרצפה, והמגש באמצע, לכל אחד צלוחית, רורפה, שבה רוטב לבן או מרק. לוקח מהעסיט' וטובל ברורפה שלו.
נעמה: והאישה מה היא אוכלת?
ישראל: האישה, הגבר והילדים מסביב למיידה, שולחן, כולם יחד.
מה את רוצה עוד לשאול ואני אענה לך?
הילדים למדו אצל המורי, "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, וידבר ד' את משה לאמר". מי מהילדים שלא יכל או שכ"ח, השוט נחה עליו. המורי היכה אותו בשוט.
נעמה: באיזה גיל החלו ללמוד?
ישראל: עליתי לארץ בן 10 שנים.
נעמה: בן כמה היית בתימן?
ישראל: אמא שלי עבדה והשאירה אותי אצל המורי, כדי שהמורי ישמור עלי. עוד לא למדתי בין ילדים. האחרים היו בני 4-5 שנים, כשהחלו ללמוד אצל המורי, ואני בן 3 שנים. עוד לא לימדו אותי. אמי אמרה: אשים אותך ליד המורי, אתה לא תלמד אך תשמע". אמרה למורי: 'הילד יישאר פה, אל תלמד אותו, רק ישמע'. המורי אמר: "השאירי אותו". אני הקשבתי למה שאומרים. הוגים א', ב', ג', ד'. המורי מלמד את הגית האותיות: י' עם חיריק- יש, ר' בקמץ- רו, 'אל' בצירי. הפירוק הוא ההגיה. אח"כ מחברים את כל המילה- ישראל. קודם הוגים, כדי שידעו מה הם הנקודות. אני שמעתי ולא דיברתי מילה. אח"כ קראתי כמוהם. למדתי לידם. המורי ביקש כסף, "אתה כבר קורא" אמר. כך למדתי אצל המורי. אימי חזרה מהעבודה.
נעמה: במה עבדה?
ישראל: הכינה ,תנור, טבון אפיה לגויות בביתן. לא ניתן להרים אותו. הכינה את התנור בביתן. כשהתנור מוכן ומתייבש, הזיזה אותו ליד הקיר, והשאירה מקום לקסיס, סיר ששמים בו מרק ועיסט' ומניחים על התנור.
ממה עשוי הקסיס? הכל מחרס. מחימר. כל הכלים מחרס. התנור ממדר, חימר. צלחות מחימר, וקערת הבצק מחימר.