המעבר מהעיר למושב והעזרה ההדדית בחקלאות

שם הדובר/ת: 
ישראל בשארי
משתתפים בשיחה: 
פנינה בשארי
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
מנהל צרכניה, עובד בבנק הדואר ובמשרד מבקר המדינה
גיל בעת התיעוד: 
79
שנת עלייה לארץ: 
1949
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
נעמה רצאבי ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2019
תִרגום: 
נעמה רצאבי (בסיוע יעל וקסלר)

תרגום: 

ישראל: אח"כ באנו לכאן מפתח תקוה, היה לנו בית קטן כמו פה. אמרתי לאבי: "אבא בוא נלך", והורי מה שאני אומר זה קדוש.

נעמה: בפתח תקוה עזבו בתים כמו פה במושב?

ישראל: לא, אנחנו מכרנו את הבית. וקנינו. בפתח תקוה אבא שלי קנה את הבית בכסף, ב-7000 לירות. אח"כ בכסף זה קנה טרקטור, כשהגיעו למושב. במחיר של בית עם חדר וחצי, בקומה שנייה, אבי קנה טרקטור בשביל לשתול. לעשות תלמים.

נעמה: איפה האדמה שעבדתם?

ישראל: ליד הבית. מהבית שלנו עד התעלה.

פנינה: אני זוכרת את שיווק העופות. כל אחד עוזר לשני.

נעמה: איך היו החיים בקהילה?

ישראל: נתנו לנו שדה ליד הבית. ירדנו לישעי ונתנו לנו שדה ליד הבית, נתנו לנו חלקה עם ענבים בגבעה ועזרנו אחד לשני בהשקיה.

נעמה: איך היו משקים בגבעות?

ישראל: לקחו צינור גדול, מעמידים לו ממטרה, שאותה הזיזו ממקום למקום כדי להשקות את כל השדה.

נעמה: האם לקחו כסף על המים?

ישראל: על המים, כן בטח! היה שעון לכל בית ולכל שטח. היו שומרים ביחד עוזרים זה לזה. הם היו צוחקים עוזרים אחד לשני, חיים טובים יותר מהעיר. שם היינו בעיר, אף אחד לא מכיר את השני מגיע הביתה ואין בינך לבין האחר כלום, שום דבר.