לעילוי נשמת ינון בן יהודית, שנפל במלחמת שלום הגליל ולזכר ישי יצחק בן זרגונה
הנאצים הגיעו לגאבס, כדי לקחת את כל הגברים לעבוד במחנה ריכוז (כפייה?). לקחו את כולם לשם. אמרו להם מחר בבוקר, בשבע בבוקר, תגיעו כולכם למחנה. אמי הייתה בבית. אבא שלי קם בבוקר, התפלל, אכל ארוחת בוקר ואמר לה: אני הולך. אמי אמרה לו: אני לא מסכימה שתלך. לקחה אותו, הזיזה את ארון הבגדים והחביאה אותו מאחוריו. דופקים בדלת: יא יונה בוא נלך לעבוד במחנה. אמי ענתה: יונה הלך מוקדם, התפלל והלך ראשון לעבוד. אמרו לה אנחנו מבקשים להיכנס (לבדוק) ותתני לנו קפה. אמרה: אני לא נותנת לכם קפה. בעלי שחרר את הכלב בבית, אני מפחדת מן הכלב. אף אחד לא נכנס. אם תיכנסו הכלב יכול לעשות בכם כרצונו. צעקו צעקו ולאחר מכן הלכו. כשעבדו במחנה הפילו עליהם פצצות, שלושה יהודים מתו; אחד מהם היה בן דוד שלי. מי שחזר חזר ומי שמת מת.
אמי אמרה לאבי: אני לא נשארת כאן במצב הזה; ניסע לאמי ל׳אלחמה׳. לקחו עגלה וסוס וכמה משפחות אתם ונסעו. תפסו אותם נאצים בדרך והכניסו אותם למחנה ריכוז. הכניסו את כל הנשים לחדר ולקחו את כל הגברים. הנאצים אמרו להם: אנחנו לוקחים את כל הנשים כדי שחיילים ״ישחקו״ אתן ואת כל הגברים נרצח. הנאצים נעלו את החדר והנשים התחילו להתפלל לקב״ה, שתיפול פצצה וימותו כולן על קידוש השם; התפללו שאף אחת לא תישאר חיה כדי שהנאצים לא יתעללו בהן. בערב הגיעו הנאצים ושאלו: למה אתם בורחים? למה לקחתם אתכם את כל הכסף שלהם? השיבו להם: לא לקחנו כלום. אנחנו ערומים ללא דבר אתנו. שאלו: מה זה השקים האלה? אמרו להם: זה אוכל לסוסים, שעורים. הנאצים בדקו את השקים וגילו שאכן כך.
הגיעו ל׳אלחמה׳. היה שם מחסום,ןאדם חזק שהיה שם הדריך אותם מראש ואמר להם, שבמחסום ישאלו אותנו האם הם ׳ערבו׳ או ׳בריו׳. ׳ערבו׳ זה ערבים ו׳בריו׳-יהודים. אם תאמרו שאתם ׳בריו׳ יהרגו אתכם. הגיעו למחסום ואמרו שהם ׳ערבו׳. הגיעו ל׳אלחמה׳. ממחרת, ברוך השם, אמי אמרה לאמה: רעש המטוסים נשמע שונה היום. אמה ענתה: מה פתאום. מישהו דפק בדלת ואמר שהאנגלים (בנות הברית) נכנסו והנאצים ברחו. ברוך ה׳!