תרגום כללי:
ד"ר חסווה פותח את הסרטון בהצגת תעודות שלו מבתי הספר היסודיים 'אליאנס' ו'בן מימון' משנות ה-70. אחרי כן, ד"ר חסווה מסביר כי לאחר שסיימו את לימודיהם בבתי הספר היסודיים, המשיכו הבנים ב'תלמוד תורה', ואילו הבנות לבית ספר 'אליאנס'. בתוך התעודות הופיעו גם שמותיהם של המורים שלימדו בבית הספר. התעודה השלישית שמציג ד"ר חסווה בסרטון היא תעודת סיום חטיבת ביניים שניתנה לו בסוף כיתה ט, והתעודה הרביעית היא של סיום בית הספר היסודי בסוף כיתה ו. שתי התעודות הן מבית הספר 'בן מימון'. בהמשך הסרטון ד"ר חסווה מציג את תעודות סיום של שנות בית הספר התיכון, כיתות י ו-יא. אלה צבעוניות יותר, ועל הכריכה שלהן מופיעה תמונתו של נשיא סוריה דאז חאפז אל-אסד. בניגוד להערכות המילוליות שהיו מקבלים התלמידים בבתי הספר היסודיים, בתיכון כבר ניתן לכל מקצוע ציון מספרי. עובדה מעניינת שמציין ד"ר חסווה היא שבתיכונים בסוריה יש שיעור של הכנה לצבא, אבל ליהודים היה פטור ממנו. כשיהודים היו מגיעים לכיתה י, כלומר לבית ספר תיכון, הם היו צריכים לעזוב את המוסדות היהודיים וללמוד בבתי ספר ממשלתיים. בבתי הספר הממשלתיים למדו בני כל הדתות בסוריה - מוסלמים, נוצרים ויהודים ביחד. ד"ר חסווה מספר שעל אף המגוון האנושי בכיתה שבה הוא למד בתיכון, הוא לא חש בגזענות ובין חברי כיתתו השונים שררו אחדות וחברות. עם זאת, הוא מדגיש שלאחר מכן המצב השתנה בהדרגה. כך קטנה הקהילה היהודית בסוריה עד שהוא ומשפחתו נאלצו לעלות לארץ.