הנשים לא ידעו לברך, אז אמרו, 'תודה לאלוקים, מודים לאלוקים על השפע על הנתינה'. אח"כ כבר ידעתי לברך. נכנס אבא שלי אמר: 'תשמעו נשים, ביתי תברך לכם בסעודה, ברכה תברך לכם'. והן נשקו אותי וצחקו, נ: איך ידעת לברך? אמרתי 'אני שומעת את אבי', שמעתי את אבי וכך זכרתי. נ: מי ברך בארוחה: אבא. נ: הנשים ברכו או לא? ב: לא, הוא בא לברך להן. נ: אם הן ידעו לברך, האם הן יכלו לברך? ב: לא, היו מברכות בשקט, מחמת צניעות. האישה הזו ידעה הכל, ברכת המזון, גם הבת של שמעה ידעה הרבה, שמעו בבית הכנסת, הבית היה ליד בית המדרש, שומעות את הילדים, ועושות כיכרות קטנים לארוחת אחה"צ. הן שמעו תפילות רבות וידעו לומר אותן בעל פה.
נ:בשירה התמנית מה שרים הגברים ומה שרות הנשים? ב: הם שרים מהדיואן - הספר של שלום שבזי. אנחנו מהראש. נ: איך ידעו הנשים לשיר? ב: מהראש. אצל כל התימנים שרים מעצב או שמחה. היו מחברות שירים. שירת הנשים ושירת הגברים לא אותו הדבר, המנגינה שונה, הביטוי שונה.