יחסי יהודים - ערבים

שם הדובר/ת: 
ברכה לוי מסעוד
משתתפים בשיחה: 
נעמה רצאבי
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
חקלאית
גיל בעת התיעוד: 
82
שנת עלייה לארץ: 
1949
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
נעמה רצאבי ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2019
תִרגום: 
נעמה רצאבי (בסיוע יעל וקסלר)

תרגום: 

תנעם היתה מוקפת שערים בסוף הכפר היה שער, הגויים נכנסים מרחוק. שער העיר, ליד פתח שנקרא בבא הדייר, ושם היה מקום  שנקרא מעשרה, בו גמל מסתובב עיניו מכוסות, וטוחנים כל שרוצים: גרגירי תירס, עדשים, חיטה. נתנו תשלום לטוחן. הטחנה הייתה קרובה לכניסה לכפר. רק הגויים היו הטוחנים. היהודים בבחינת מלכים, לא עושים עבודה זו. זו היתה טחנה לכולם ליהודים ולערבים, כל אחד הגיע עם התבואה שלו בכד גדול, משלמים לטוחן וחוזרים עם החומר הטחון בכד. היהודים לא עבדו בעבודה קשה. היהודים תפרו מעילים ורצועות עור לשאיבת מים מהבור. מורידים את הנאד עם רצוע לבאר. הרצועה מעור שמושרה בחומר מסויים לניקויו.

תופרים רצועות רצועות, שמהם יוצרים חוטים אותם תופרים ועושים חבלים מעור חזק לכל החיים. הנשים היו רוקמות ותופרות שמלות, מכנס תמני רקום, 'תרג'ול', בחג היו לובשות 'גרגוש', כובע תמני שבו חרוזים רבים. החרוזים לגויות. 'אגראד' - חרוזי כסף טהור ליהודיות בלבד. הגויות עם חרוזים. אנחנו הילדים ראינו כמה יפה, אך לא נתנו לנו להתקרב לגויים. נ: רקדתם איתם? ב: לא, אפילו לא הסתכלנו. מה? נשמע את השירים שלהם ששרים על מוחמד? נ:מה עוד נאסר עליכם ביחסים עם הערבים. ב: לא אוכל, לא כלום. לפעמים היו הגויים עושים לנו צרות. נ: מה לא היה טוב? ב: היה לא טוב כשהרגו את האימם. הם חשבו שעכשיו יהיה חופש ואז בעצם לא היה טוב. הבן של האימם אמר: מי שיגע ביהודי במים, אני אגע בו בדם. הוא שמר עלינו כמו ששמר על אנשי ביתו. האימם אחמד.

הקשרים בין הערבים ליהודים קשרים יפים, הערבים הביאו ממה שיש להם על העצים, ענבים והכל. הערבים נתנו ליהודים, לא היה ליהודים עצים. היו מעט מאד. היה אחד שקראו לו יחיא סלימן שהיו לו עצים.

הערביות הגיעו לראות את ביתנו. אם תלויה אצלנו כביסה בגג הבית, בזמן שיורד גשם, היו מכניסות אותה הביתה. כי אסור שאנחנו נאסוף את הכביסה בשבת. הגויות היו לוקחות ומכניסות הביתה. הן ידעו מה עליהן לעשות.  דוגמא נוספת: הגויות השקו את הריחן בשבת, כיון שעלינו נאסר. כל זאת מבלי לומר להן. אם אנחנו היינו אומרות להן, כאילו אנחנו השקנו. נ: האם יהודיה התחתנה עם ערבי? ב: לא, רק אחת גנבו אותה. הגיעו לתנעם מוכרי ירקות,ירקנים, שמכרו בצל, צנון, שום, לוף וכל הירק. נתנה להם האישה אוכל, הורידה להם. יום אחד לקחו אותה, גנבו אותה. רק אחרי זמן הבינו. נ: את יודעת מה שם משפחתה? ב: דאודיה. חברו שיר עליה. המילים גסות, איני רוצה כל כך לשיר. לקחו אותה זונה. נ: את לא רוצה בשל המילים הגסות? ב: כן.