מוקדש באהבה לנכדותיי ולנכדיי לשימור המסורת
חיים: אחותי הייתה חולה בסרטן, ואני הכנסתי ספר תורה, אני ואשתי, הספר תורה מהכסף של אשתי. הייתה עובדת בבית חולים והייתה לה קופה ואספה הרבה כסף. אמרה לי: חיים, אני, תעשה לי חישוב, קח את הכספים האלה, ותעשה בהם ספר תורה, עדיף מאשר ילכו על דברים אסורים. הילדים יגידו לך תן לי עשרים, תן לי עשר, וילכו לטמיון, הספר תורה יהיה לזיכרון לזמן שאנחנו נלך לעולם האמת. אמרתי לה: אין בעיות, עשינו ספר תורה. משעשינו ספר התורה, שלחתי אני ובאו, הביאו את אחותי מקריית שמונה, בירכו אותה רבנים, משום שרצינו לעשות תהלוכה של הספר תורה. בירכו אותה והלכה, החזירו אותה לקריית שמונה, משהחזירו אותה לקריית שמונה, אחרי יומיים הלכתי אני לקריית שמונה. אמרה לי: קום, לך למרוקו עכשיו, אמרתי לה: למה? אמרה לי: לך למרוקו, תביא את רבי שאוויל ביטון. אמרתי: אני לא הולך למרוקו ואני לא מביא רבי שאוויל ביטון. רבי שאוויל ביטון, יש לו נינים, יש לו נכדים, יכולים להביא אותו, המשפחה של אבא שלו הם. אמרה: לא, אני רוצה שתלך למרוקו ותביא את רבי שאוויל ביטון. אמרתי לה: עליזה, אני לא יודע היכן טמון, ואני לא יודע איך אפתח... מעולם לא הייתי בסתאת (עיר במרוקו), הייתי בסתאת רק עברתי על סתאת (על הדרך) , אבל כדי שאתהלך בה, מעולם לא התהלכתי בסתאת. אמרה לי: אני סומכת עליך, המשפחה שלו, הנינים שלו והנכדים, הם יסבירו לך. הסבירו לי, הגעתי לסתאת, לבית העלמין, ובכניסה יש איזה צדיק, שמו רבי מימון אלגרבלי, תעמוד ברבי מימון אלגרבלי, תתפלל, ותסתכל מצד שמאל, תסתכל משמאל, משתסתכל משמאל, שם קבר אחד אדום, זה הוא הקבר, אמרתי לה: בסדר. נסעתי, הגעתי לבית העלמין וחיפשתי את הקבר של רבי מימון אלגרבלי, מתפלל וכל זה, אני רואה מצד שמאל אין אף קבר אדום, הרבצתי על הברך שלי. איזו מוסלמית אומרת לי: בשם אלוהים, מה יש לך? אמרתי לה: היה כאן קבר אדום, אמרה לי: כן, היו הקברים כולם, בכל צבע שתרצה, אבל בא הוועד ואמר לנו לצבוע הכל בלבן, ומשום כך, צבענו בלבן.
אמרתי לה: בסדר. סיימתי עם רבי מימון אלגרבלי, הלכתי שמאלה והגעתי לקבר אחד, רבי חיים אסולין, אב בית דין הראשון במרוקו, הראשון במרוקו, ויש כתובה רשומה עליו, מסתכל ככה, רואה מימין ומשמאל ואין רבי שאוויל ביטון, מסתכל, מסתכל, מסתכל, אין רבי שאוויל ביטון. אני זועק: יא רבי שאוויל ביטון, אני רק שליח, אני, אני באתי להעלות, לקחת אותך לישראל, אם אתה רוצה לעלות לישראל, תראה את עצמך, ואם אתה רוצה ארץ נוכרייה תישאר כאן, אני עשיתי את העלייה, אני שלחו אותי שאקח אותך לישראל, ואתה תראה את עצמך, אני מסתכל ימינה שמאלה... אני עומד על הקבר של רבי שאוויל ביטון, ליד הרגליים שלי, ושם יש [קרמה – לא ברור] אחת גדולה, שהפילה דפים, והדפים האלה מילאו את הקבר בשלושים או ארבעים סנטימטרים. אלוהים אמר לי תזיז את הידיים שלך ככה, תסיר את הדפים האלה, הזזתי את הידיים שלי, הסרתי את הדפים האלה, אני רואה "רבי שאוויל ביטון נפטר ביום שבת קודש, תאריך כך וכך..."
ניקיתי טוב, ניקיתי את הקבר טוב, ואני מסתכל, ואני רואה שזה הוא הקבר. הכנסתי את היד שלי לכיס שלי ונתתי כסף לזקנה ההיא. אמרתי לה: קחי את זה, ואני ביום שלישי אבוא, אני רוצה לבוא לקחת אותו, ואני אוסיף לך כסף. וכך היה. הלכתי, טיפלתי במסמכים וסידרתי הכל, וביום שלישי הבא, כשבאתי כדי לקחת אותו, נתתי לה את הכסף, ואני העליתי אותו לישראל.