בית כנסת וטהרת המת

סימי: היו בתי כנסת, היו בתי כנסת, היינו אני, דודה שלי, אחות של אבא, הייתה שומרת על בית הכנסת שלנו, הגדול, הייתה הולכת כל יום שישי, הולכת לשטוף אותו, לסדר אותו, למלא את הכוסות, של ההדלקה, בשמן, והייתה מכינה אותן לשבת. ושם בפנים, בתוך בית הכנסת, היה חדר שהיו שוטפים בו את הידיים, והיה בעלה של דודה שלי, היה  מובטל, היה רוחץ את המתים, היו רוחצים את המתים, והוא היה לוקח אותם בכרכרה לבית העלמין, ושם היו נטמנים המתים, שם טמון אחי הקטן, ומשהלכתי אני לבקר במרוקו, הלכתי לבקר בקבר שלו. ושם טמונה דודה שלי, סבתא שלי, אימא של אבא, ואני לקחתי חול מכאן, מהקבר של אבא ושמתי אותה ליד הקבר שלה, היא. וביקרנו, ושם היה בית כנסת משותף עם בית הרבנות, שם היו מתחתנים ושם היו עושים הכול, והיה שם הרב שלנו של הכפר, רבי יחיה, הוא היה שם, הוא היה רוחץ אותם, הוא היה עושה שם הכול, והייתי אני, ודודה שלי הייתה רוחצת את בית הכנסת ומסדרת אותו, והוא רצה לשלם לה, אך היא לא רצתה שישלמו לה, היא לא רצתה כסף. אז מה הוא היה עושה? כל יום שישי היה שולח לה או אוכל או איזה דבר שהיה עוזר לה, היה עוזר לה, משום שבעלה היה מובטל, לא היה היה עובד בעבודות, לא היו עבודות לעבוד בהן.