הבת מבקשת מהאמא:

בואי קחי את המפתחות של הבית, כדי שלא יחסר לכם דבר.

קחו את המפתחות שלכם כל זמן שאני אצלכם.

הלוואי שהייתי פרח באמצע הגינה שלכם, כך שבחגים אוכל לבקר אתכם.

אני אקח ארבע יונים שינקו את המדרכה, כשתבואו אלי, הכל יהיה נקי.

כל דפיקות הלב מרעידות אותה, כל הנשים שיורדות שיבקרו את אהוביהן.

אמא את לא יודעת על חיי, אם תדעי עליהם לא תשני בלילות ולא בימים.

האבנים בוכות, נר הבית יוצאת, עוזבת את בית אביה, והולכת לבית המלך.

האם לאביך יש מקום ללון?

גם אתה וגם גמליך תוכלו להיכנס.

אמא תודה רבה, אבא תודה רבה שהיום אתה מוכר אותי.

אל תשכח אותי לא בשבתות ולא בחגים, זכור שאני קיימת.

בטחתי באלוהים, בטחתי בך שאתה למעלה.

הלואי שהייתי פרח, על שפת הנחל.

אף אחד לא יאמר לי כן או לא, אני לעצמי.

הלואי שהייתי עשב, ואהייה מתחת לעשב, ואוותר על החתונה, ואשאר רווקה.

חיתנו את הנשים כשהן צעירות, כדי שלא יאסלמו אותן.

חיתנו אותן לפני קבלת המחזור, וכל אחד חי בבית הוריו עד למעבר לבית הבעל עם תחילת תקופת הפוריות של האישה.