שכנות עם המוסלמים

תיעוד ושימור לשונות היהודים ותרבויותיהם ע"ש חיים (מרני) טרבלסי ז"ל
זאת סקורה. סקורה היא עיירה קטנה, לא גדולה, ויש בה המון יהודים וכולם חכמים גדולים מאוד. יש בהם רבי דוד בקראט, רבי מסעוד רווח, רבי בראהם אביטן, רבי בראהם דיין, רבי יוסף דיין, כולם גדולים של התורה. אפילו רבי דוד בקראט הוציא ספר טוב של סקורה. היא עיירה קט(נה), לא גדולה הרבה, אבל היא בהרים, היא 40 קמ' מווארזאזאת.
ווארזאזאת נחשבת עיר, ואנחנו... אבל היה לנו שוק, כל יום שני הולכים לשוק, זה מה שהיה להם. אבא שלי היה מוכר וקונה, קונה השקדים, תאנים, תמרים. היה קונה אותם בקיץ, מאחסן אותם בבית ומוכר. אנשים לא היו עשירים, בלי כסף, אבל היו שמחים בלב. היו שמחים מאוד מאוד מאוד בלב. והיו אוהבים אחד (את) האחר, ולא היה להם אחד (מישהו) רב עם האחר, זה עשה ככה וזה עשה ככה. כולם, כל אחד היה אוהב, היו עושים הסעודות, עושים, כל יום שבת מביאים אחד לאחר. מביאים אוכל אחד לאחר. כל יום שבת מביאים. והיה אחד קוראים לו דוד פרץ , כל יום שישי היה שוחט פרה, היה מוכר (את) הבשר, ומה שנשאר לו היה מחלק לאנשים שאין להם כסף, וחיים אנשים שמחים עד שעלו לישראל. וכאן בישראל כל אחד הלך למקום שלו: אחד בטבריה, באשדוד, אחד בדימונה, ואנחנו [לא ברור ] מה נעשה?
מוקדש להוריי האהובים, יצחק ויקוט ויצמן, זכרונם לברכה