מראיינת: איזה חג אהבתם הכי הרבה?

יעל: שלושה חגים, ראש שנה, כיפור, סוכות, פסח גם, פסח היינו עושים מצות (אופים) בידיים שלנו, היה טאבון, היו 10 או 13 נשים, אחת לשה בשקט, נגיד לא מדברת, לשה, תעשה לו ככה, תערבב אותו, תיתן אותו לאחרת, תערבב תיתן לאחרת, תערבב תיתן לה אחרת, עד שיעברו כולן 10 ידיים היינו עושים לו ככה (מסמנת תנועה של לישה) היינו עושים (לשים) את המצות ככה (עושה תנועות של לישה) ככה במערוך, היינו עושים מצות ומרדדים אותן, מנקבים אותן בידיים שלנו כך, ונכניס אותן לטאבון.

מראיינת: יפה, ובראש השנה, איך היו חוגגים?

יעל: ראש השנה היה טוב, ראש השנה שחטנו כבש, שחטנו כבש, עושים (מכינים) קוסקוס, מי שהמנהגים שלו עושה קוסקוס, במנהגים שלו יעשה קוסקוס, יש מי שהמנהגים עושה תנור, פיתה עיראקית, כמו פיתה עיראקית בתוך הטאבון, מישהו רוצה לעשות קרסה (סוג של מאפה) יעשה, יעשה קרסה טובה, ככה קרסה בתבנית תענוג, תיקח אותה, מבשלים בשר עם בצל, ותכין סלט, ותאכל, וראש השנה מביאים יין מהחביות, לא מהבקבוק, מהחביות, מהחביות. 

מראיינת: וכיפור?

יעל: כיפור היינו כיפור.

מראיינת: לבשתם בגדים מיוחדים?

יעל: חדשים היו לובשים חדשים היו לובשים חדשים גלביה (לבוש מרוקאי מסורתי) גלביה, וחולצה, ושביס, שביס שהיה זז ככה (מסמנת תנועה של השביס) היו לובשות אותו הנשים ועולות לבית הכנסת, שוחטים עופות,

מראיינת: ערב קודם או בסוף הצום?

יעל: ערב נאכל את העוף, ולמוחרת, למוחרת ילכו לבית הכנסת ילבשו בגדים חדשים, חייב בגדים חדשים בכיפור תמיד

מראיינת: לא בראש השנה, בכיפור

יעל: בכיפור, אין, מי שלא לובש בגדים בכיפור כאילו לא עשה את החג, בכיפור.

יעל: לעיר, היינו עולים אליה ברגליים שלנו, לדמנת (עיר באטלס הגבוה), אם על הסוס יומיים, אם ברגליים שלנו שלושה ימים, לדמנת, לא לקזבלנקה, אנחנו הולכים לדמנת, באנו מדמנת לקזבלנקה, עכשיו, נגיד מקזבלנקה באנו למרסיי, מקזבלנקה, עלינו לארץ, באונייה, באונייה הראשונה. במרוקו ברוך השם היינו עובדים בידיים שלנו וחיינו כל אחד היה עובד בשביל עצמו, עובד בשביל האוכל, בשביל הילדים שלו, רק שם בית ספר לא היה לילדים, של בנות,  ואת הילדים האלה היו מלמדים הגברים, אנחנו היינו עובדות, טוחנות, מסדרות את האוכל, נמולל קוסקוס, נעשה בצק, מחממים את הטאבון, כל דבר, זה מה שהיינו עושים, בלי ילדים, שמרנו וטיפלנו בהם.

מראיינת: מה אבא ואימא עשו במרוקו?

יעל: אותו דבר, כמונו, כמו שלימדו אותנו, כמו שהם עבדו, גם אנחנו עבדנו כך, איך שהיו עושים את הטאבון, היינו עושים גם אנחנו. 

מראיינת: ואבא?

יעל:גם אבא, אבא היה הולך לאיזה כפר, היה הולך לאיזה כפר להביא אוכל, להביא בשר, להביא ביצים, להביא ביצים, תמרים, להביא תאנים, יביא כל דבר, יביא כל דבר, ואנחנו, אנחנו היינו טוחנים והיינו עושים את הלחם בידיים שלנו, היינו לשים את הלחם בידיים שלנו. כולנו בבית אחד, לא כל אחד בבית שלנו, כולנו בבית אחד. היו שלוש משפחות בבית אחד, כולנו המשפחה שלנו היינו ביחד, יפרח (שם המשפחה), הכול, אחים, הילדים של האחים, הכל, היינו, שם. 

מראיינת: איך הילדים היו משחקים שם?

יעל: הילדים היו הולכים לבית הכנסת, ילדים, היו עולים לבית הכנסת והיו מלמדים אותם הרב, והבנות היו יושבות עם האימהות שלהן, לראות איך הן מכינות אוכל (מבשלות), כדי שילמדו איך הן יעשו אוכל. 

מראיינת: לא היו משחקים בחוץ, בחצר?

יעל: לא לא, רק ביום שבת, רק ביום שבת אנחנו היינו הולכים לחצר, החוצה, היינו משחקים, היינו מפחדים מהערבים, כן, 

מראיינת: למה?

יעל: למה? היינו מפחדים שלא יבואו ויצחקו עלינו, בינינו הם הערבים, יש כמו כמו נהר, הנהר בינינו, הם באים ממלאים מהנהר, ואנחנו ממלאים מהנהר (מסמנת שני צידי הנהר) שלא יגיעו אלינו ואנחנו לא נגיע אליהם, אבל לא היינו יוצאים החוצה, בכלל לא. היינו יושבים עם אימא, יושבים צוחקים, היינו עושים כל דבר, ממוללים קוסקוס, ממוללים קוסקוס, ממוללים ברקוקש (מאכל מרוקאי מסורתי), עושים חמין, עושים הכול, הכול, הכול  עושים, מה שאימא הייתה עושה, עשינו גם, למדנו מהן. לא לא היינו לובשות חולצה, לבשנו כמו שמלה וחגורה, חגורות, הייתה חגורה כזאת היינו חוגרות.