לֵיל-הוּזָא - קינה לתשעה באב

מוקדש לזכרה של צברייה עדו זקן ז"ל.

שם הדובר/ת: 
צברייה עדו-זקן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
עקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
50
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ארמית-יהודית
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
פרופ' יונה צבר
מועד התיעוד: 
1965
תִרגום: 
בתיה מזור-הופמן

תרגום: 

תרגום כללי:

אם החרדה לבנה מזהירה אותו מפני הרוח הרעה של יהודה המרחפת על פני המים, ״ליל הוזא״, בתשעה באב. היא חוששת  לו אם יימלט בדרך הנהר (מאיה מאיה) ומזהירה אותו שלא ילך בשדות (= דשתה דשתה)  ולא בדרך ההרים (טורה טורה), כי התושבים שם אכזריים ושונאי יהודים  (כופרים)  ועלולים להרגו. האם שרויה בפחד וצער, חוזרת על המלים ומקוננת ואומרת: וי לי דאֶיה = אוי לי אמא, אוי לי אמא. 

לקריאה ראו:

Yona Sabar, Lel Huza: Story and History in Cycle of Lamentation for the Ninth of AB in the Jewish Neo-Aramaic of  Zacho, Iraqi Kurdistan, Journal of Semitic Studies, 21 (1976). pp. 138-162  

Yona Sabar, The Folk Literature of the Kurdistani Jews: an Anthology, New Haven & London 1982

יצחק אבישור, "הדים מקינות הנשים המבכות את התמוז בקינות נשים יהודיות מכורדיסתאן בליל תשעה באב", בין עבר לערב, ה (תשע"ב), עמ' 145- 154

 

תעתיק: 

 

ליל הוּזַא: קינת נשים בליל תשעה באב

 

ליל הוזא מָאיֵה מאיה , הו ליל הוזא

ליל הוזא מאיה מאיה,  וַי לִי דָאיֵה

 

לא אָאזיתֵן דַשְתֵה דשתה, הו ליל הוזא

לא עלקי בוך אַן דַשְתָאיֵה   וַי לִי דָאיֵה

 

כַּפוֹרֵיה ואָלָאנָיֵה, הו ליל הוזא

לג עָאפֵה אל דָּן הוזָאיֵה,  וַי לִי דָאיֵה

 

ליל הוזא מָאיֵה מאיה,  הו ליל הוזא

ליל הוזא מאיה מאיה, וי לי דאיה

 

לא אָאזֵיתִן טוּרֵה טוּרֵה, הו ליל הוזא

לא עַלְקִי בּוך אַן טוּרָאיֵה, וַי לִי דָאיֵה

 

כַּפוֹרֵה ואָלָאנָיֵה, הו ליל הוזא

 לג עָאפֵה אל דָּן הוזָאיֵה,  וַי לִי דָאיֵה

 

ליל הוזא מָאיֵה מאיה,  הו ליל הוזא

ליל הוזא מאיה מאיה,  וַי לִי דָאיֵה

(התמלול באדיבות פרופ' יונה צבר)