היה היה. היה מלך, למלך הזה היו שתי בנות. יום אחד, הוא אמר להן, שהוא רוצה לנסוע לחאג', הוא נוסע לחאג'. מה אתן רוצות (שאביא לכן)? הוא רוצה ללכת לחאג', מה אתן רוצות (שאביא לכן)? אביא לכן... מתנות. הבכורה אמרה לו: תביא לי בגדים ותביא לי כאלה ותביא לי אחרים. הצעירה אמרה לו: לך בשלום ושוב בשלום, ואני אוהב אותך כמו מלח. כמה יקר הוא המלח. אוהב אותך כך. הוא חזר, הוא נסע וחזר. הוא חזר מן החאג', וקרא לבנותיו. אמר להן: הבכורה, מה היא ביקשה? הוא נתן לה את זה. הקטנה, מה היא ביקשה? לאהוב אותו כמו מלח. הוא גירש אותה. ואמר לה: למה מה זה מלח כך שאת אוהבת אותי כמו מלח? אינני מסכים, אני לא רוצה אותך ולא מעוניין במלח שלך. הוא כעס עליה. וגירש אותה מהבית. המסכנה הזאת, נשארה בשלה. יום אחד ראה אותה בן של סולטן. והתאהב בה, ונישא לה. היא אמרה שהיא רוצה להתנקם באביה. מדוע הוא גירש אותה מה...? היא הכינה להם סעודה גדולה. ולא שמה ולו טיפת מלח, במאכלים. הם התישבו לאכול, ולא יכלו לאכול. היא אמרה להם: למה אתם לא אוכלים? מה זה? הם אמרו לה: זה הכל בלי מלח, איך אנחנו יכולים לאכול את זה? היא אמרה לו: קיראו לאבא שלה. אימרו לו: איך זה שהוא לא הבין? עד כמה יש במלח יוקרה. אני עשיתי את כל זה בלי מלח כדי שידע עד כמה עזה יוקרתו של המלח. ושלום עליכם.