רחל: אני נולדתי בתרודנט, והייתי בבית ספר באליאנס והייתה לי תאונה. נפלו עלי... השם שלה, ההתעמלות והייתי הרבה בבית חולים. באגאדיר, תרודנט, אגאדיר תרודנט. הייתי בגבס מפה עד פה, וניתוחים, ורופאים היו אומרים לאימא שלי, היא לא תחיה, ובסוף ברוך ה' גדלתי והתחתנתי וילדתי ילדים. יש לי שבעה ילדים. שלוש בנות וארבעה בנים והכול בסדר.
ברוך ה'. הרופאים היו אומרים לאימא שלי: "היא לא תחיה, יותר טוב שתמות". ובסוף קמתי אין לי כלום. בירך אותי רבי דוד בן ברוך, באבא דידו הוא בירך אותי ואני קמתי כמו לא היה לי דבר.
מראיינת: איך הוא בירך אותך? מה הוא אמר?
רחל: אימא הלכה אצלו לבית, ויצא עם כוס מים ואמר לה: "בזכות אבא וסבי היא תהיה בריאה". הרופאים השתגעו שאני קמתי על רגליי ואין לי כלום. כמו לא הייתה לי תאונה. אנחנו מהעיר של רבי דוד בן ברוך. תרודנט זה באבא דידו, רבי דוד בן ברוך, כולם פוקדים את קברו ויברכו שם בצדיק. והוא יצא באבא דידו ובירך אותי, בירך אותי שאני אהיה בריאה כמו לא היה לי כלום, וכך היה. קודם כול בעלי הוא הבן... אבא ואימו אחים, ואבא אמר לו: "בוא תיקח את בתי, תישא את בתי, אתן לך", נתן לו חצי דירה, נתן לו דברים. סידרו את החתונה הם, אבא שלי ובעלי. והתחתנו. לבשתי שמלה לבנה ואוכל ועוגות.
מראיינת: אז כשילדת את הילד הראשון, את זוכרת את הברית? את זוכרת?
רחל: בטח, בטח. הייתה לי לידה קשה מאוד, עד שילדתי – יומיים. וחמותי ואימא שלי חשבה אני אמות, כי היה לי גב שבור, בעיה שהייתה לי מהתאונה. אבל ברוך ה', התרגל והכול בסדר. עברה הברית. אנחנו באותם זמנים היינו עושים רק בבית את הברית. הכול עבר בשלום, בסדר.