מראיינת: תספרי לי על הביקור הראשון שלך, שחזרת לשם אחרי כל כך הרבה שנים.
רחל: הלכנו, לקחו אותנו למרוקו, ראינו מה שמעולם לא ... אפילו שהיינו גרים במרוקו לא ראינו את כל הערים האלה. אבל בטיול מאורגן לקחו אותנו לערים כולן. אבל לעיר שלי, תרודנט, לא לקחו אותנו, אז אני לקחתי מונית באגאדיר, אני וכמה אנשים והלכנו לתרודנט וטיילנו וראה אותנו המוסלמי ואמר לי: "בואי, למה הלכתם? תבואו תגורו איתנו כאן. למה עזבתם אותנו?" אבא שלי היה שמו סנטוב. אמר לי: "בת סנטוב, בואו, למה הלכתם? תבואו תגורו איתנו כאן". אמרתי לו: "הינה אנחנו באים. הינה באנו, ראינו, ואנחנו נחזור". טיילנו בתרודנט והלכנו לרבי דוד בן ברוך, וביקרנו בקבר הצדיק ואכלנו ובאנו לאגאדיר, חזרנו עד הלילה עם הקבוצה. והקבוצה לקח אותנו למרכש, לאגאדיר. לכל הערים. טייל איתנו הרבה מקומות. ופעם שנייה עוד פעם הלכתי, לקחתי את בתי הגדולה ואחותי ובתה והלכנו לטיול והלכנו עוד הפעם, הלכנו לבית 'באבא לעזיז' בקזבלנקה וביקרנו (בבית קברות) והלכנו. אשתו טיפלה בנו טוב (אירחה אותנו טוב). ידעה שאנחנו מתרודנט וטיפלה בנו וביקרנו (בבית קברות) והדלקנו נרות בבית של "באבא לעזיז". הפעם הראשונה שהלכתי באבא לעזיז בדיוק היה חולה והוא היה בצרפת ואחר כך מת. הביאו אותו לקזבלנקה וביקרנו את הקבר בקזבלנקה, בנו אליו חדר גדול והילדים שלו ראינו אותם וראינו הרבה ילדים שלא ראינו הרבה. וכשהלכתי בפעם הראשונה יצאתי בבוקר עם אחת, בא המוסלמי לקח לי שתי שרשראות, קרע לי אותן מצווארי והשאיר לי פה הכול שרוט. לקח לי שתי שרשראות ככה ואני, הלכו כפרה, אז בפעם השנייה הלכתי קניתי. אמרו לי: "למה באת?" אמרתי להם: "באתי לקנות שרשרת שלקח לי המוסלמי".