מראיינת: כשעליתם מי עלה אתכם? מי עלה?
רחל: אני, אמרתי לך באתי עם הבן והבת ואחרי הבן באתי הרה, אחרי שבועיים ילדתי כאן את הבן, וחמותי וחמי הם היו גרים איתנו בבית.
מראיינת: איפה? ספרי לי על העלייה. לאן עליתם.
רחל: עלייה, קודם כול באנו מתרודנט לקזבלנקה חצי שנה. בעלי קיבל עבודה, אבל היה שכירות ומחיה ואני עם הילדים ובהריון וחמותי וחמי יושבים אין להם מה לעשות, מבוגרים, אז ישבנו חצי שנה ובעלי מהר, התרשמנו, בסוף שישים ואחד, באנו ישבנו בבית, באו אלינו מהסוכנות, לקחו [לא ברור] לפני שבועיים או שלושה, באו אלינו אמרו לנו עכשיו תהיו מוכנים באחת בצוהריים, אנחנו באים לקחת אתכם. לא יראה אתכם אף אחד. ואם אחד ישאל אתכם תגידו לו אנחנו הולכים לקנדה. היה מוסלמי על ידנו בבית ככה תופר, והאחרים פה ואחרים פה. באו ההם לקחו לנו את המזוודות של הבגדים, אנחנו יצאנו, לא ראו אותנו, בשקט. המונית חיכתה לנו, לקחה אותנו לשדה תעופה. אז שמה אמרו לנו אם אתם ישאל אתכם מישהו תגידו לו אנחנו הולכים לקנדה, אל תגידו הולכים לארץ. באחת בצוהריים היינו בשדה תעופה, בשש בבוקר היינו בארץ.
בעלי אומר לי הינה הארץ, אמרתי לו אההה, איזה ארץ, אנשים לוקח להם חודשיים, אני הכנתי בגדים של תינוק, שלא אלד בדרך. אמר לי הינה, מנשקים את הרצפה, תראי. אמרתי לו לא יכול להיות, שאנחנו הגענו. אתמול בקזבלנקה והיום. הוא אומר לי הנה. וחנוכה. בחנוכה באנו במטוס והגענו לארץ בשש בבוקר. לא הגענו לפה עד חמש בערב. נתנו לנו בלוק (בניין מגורים) חדש. כולם. שבת אני לא הרגשתי טוב מההיריון והילד. באנו לא ידענו כלום, לא עשינו שבת. באנו כבר, בדיוק הדלקנו נרות לשבת. אז נתנו לנו חלות ונתנו לנו את הקופסאות ואני היה לי בפה לא טוב (טעם לא טוב מההיריון) בלידה. אז אני העברתי את השבת לא כל כך טוב. היו באים אנשים. "אה, עולים חדשים? נתנו לכם בבלוק? אהה, איזה יופי, נתנו לכם בבלוק. לא הלכתם למעברה. אז זהו, בסדר. הייתה העלייה שלנו מסודרת. בעלי אחרי זמן מה והלך לקיבוץ שדות ים לעבוד, מסכן. היה לו קשה. חגר את הגב שלו. עבד שנתיים בקיבוץ שדות ים, מוריד משאית של מלט, בסוף התעייף, לא יכול, בא ישב בבית שבוע שבועיים. [מילה לא ברורה] באליאנס פולימרים, היה יודע איך, מביאים לו בלוק של ספוג ואיך הוא היה מעצב, כי הוא היה חייט גם. איך היו מביאים לו את הדף (סקיצה) הוא היה גוזר, וכמה פעמים חתך את ידו במכונה אבל עבד 35 שנה, ברוך ה', וקיבל פנסיה ועשו לו מסיבה והיה הכול טוב.
מראיינת: תספרי לי על הילדים שלך.
רחל: הילדים ברוך ה'. אני אראה לך תמונות עוד מעט.
מראיינת: אבל ספרי לי בערבית עליהם. שמות שלהם אם את רוצה ומה הם עושים, איך הם גדלו?
רחל: גדלו בסדר, היו בכפר סיטרין פה על יד חיפה. הבן הגדול למד מכונאי. עשה צבא שבע שנים, היה, היה בחטיבה שבע, בטנקים הוא עשה צבא. עשה שלוש שנים ואחר כך...