רחל: פסטל, היינו עושים בפסח. עושים תפוח אדמה שתרתח וטוחנים במכונה ושמים לה תבלינים, אני הייתי שמה הרבה תפוח אדמה בחג ובשבת, שולקת אותה, טוחנת אותה, שמה בה פלפל שחור וכורכום קצת ומאשיה (מאשיה = תבלין – קליפת אגוז המוסקט), ואני לשה אותה טוב טוב ועוזבת אותה, ואת הבשר אני שולקת וטוחנת אותו עד שמתבשל בגז, אני שמה לו תבלינים, אני טוחנת אותו ושמה לו כמון ושום או בצל ותבלינים ו... קודם כול אני שמה אותו במחבת עד שמתבשל קצת ושמה עליו לימון ועושה ממנו כדורים ולוקחת תפוח אדמה, ואני פותחת אותה ככה, ואני שמה בתוכה את הכדור הזה, ואני סוגרת אותה ועושה ככה פשטידה ככה ואני מגלגלת אותה בקמח ובביצה ונטגן. הנכדים שלי משתגעים, בפסח אוכלים את זה ומתענגים. אנחנו עושים בצל עם בשר וצימוקים וקציצות שלך, אומרים לך מה עשית בהם אני אומרת להם מה עשיתי.
מראיינת: פרנה את עושה? לחם?
רחל: אני מערבבת שני קילו, שלושה קילו, כשהיו הילדים והמשפחה הייתי לשה לחם, שני קילו, שלושה קילו בצק עד שהיה גולש (תופח) והייתי עושה לחם ככה מסובב (עגול), ומכניסה אותו לתנור, מורחת אותו עם ביצה, היה יוצא הלחם ככה, ועושה מזה לחמנייה ככה [מתקלה], היינו, מי שהיה בא היה [???] ואוכל.
מראיינת: כשהיית במרוקו מי לימד אותך, כשהיית קטנה, מי לימד אותך לבשל?
רחל: אימא שלי לימדה אותי, כמו הבצק. לעשות בצק, אבל הייתי רואה וכאן כשבאתי לכאן, אימא שלי הייתה גרה בזיכרון, אז היא הייתה באה אלי בחג ובשבת, וגם אני כשאני עושה את הדבר הזה אני חושבת עליה ויוצא לי. אפילו עד עכשיו אם אני רוצה משהו, אני חושבת עליה איך אני אעשה, איזה תבלין אני נעשה, ויוצא לי (מצליח לי). אם לא יהיה בן אדם מרוכז עם האוכל ויחשוב מה שהוא רוצה לעשות לא יצא לו (לא יצליח לו), אם הו הו הו הו, אבל אם היית מיושב ובסדר יוצא הכול טוב.