רחל: הם היו, סבתא הייתה לובשת... היו דתיים הרבה, העיר שלנו הייתה דתייה. לא היו... אני כשבאתי לפה וראיתי אותם שהיו מעשנים בשבת, אמרתי לאחד: "מה, אלה לא יהודים?" אמרו לי: "לא, הם יהודים אבל הם מעשנים בשבת". אני מעולם לא ראיתי שככה יחללו שבת, אנחנו העיר שלנו הייתה, תרודנט, דתייה דתייה, כולם רק דת. לא היה את הדברים האלה שכאן. כאן הרבה לא טוב. לא יודעים שבת, חג. אנחנו היה חג – חג, ושבת – שבת, והמוסלמים היו עושים לנו כבוד. היו עוברים מעל ידנו לא יעברו עם סיגריה, לא יעברו. היו יודעים שאנחנו מכבדים דין (מכבדים את הדת).
מראיינת: אז עכשיו בואי נחזור לבגדים. מה הם היו לובשים?
רחל: היינו לובשים ככה, אבל סבתא שלי הייתה לובשת חצאית עד כאן, ועליה ג'קט, חולצה וקושרים ככה. וראשיהם היו שמים עליהם כמו [לא ברור] ועושים עליו סגירה כדי שלא יתגלו השערות שלהן ככה. כולם. וסבא היה לובש פראזיה וג'לביה ונעליים של המוסלמים. אלה מה שהיו לובשים בבית. בכול. בשבת גלביות לבנות ולבוש מוסלמי. ואנחנו כבר היינו מודרני. היה בית ספר אליאנס, היינו מתלבשים טוב, סינר, הכול כמו רגיל. היה לנו הכול. אבל סבתא...
מראיינת: בחג מה, וסבתא מה? חג ושבת לובשים אותו דבר?
רחל: יש להם בגדים חדשים של שבת, של החג ושל חול. כל דבר איך היו לובשים אותו.
מראיינת: היו צבעים אחרים?
רחל: הנשים כן, אבל גברים ג'לביה. ואחריה היו מודרניים, היו לובשים מכנסיים וג'קט. אבל בהתחלה זה מה שהיו לובשים.