מתוך מחקרו של פרופ' יעקב מנצור (1924–2020)
מגדולי החוקרים של הערבית המדוברת של יהודי בגדאד וממקימי החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה והמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן
מוקדש לזכרו
[עכשיו אספר לכם] על שנ[וֹ]ת הארבעים, מה שקרה בעיראק. בעיראק התחוללה הפיכה, והרכיב את הממשלה [איש] אחד, ששמוֹ רשיד עלי. והממשלה [הקודמת] הייתה נתונה [במצב]... הממשלה נמלטה: יוֹרש-העצר, וזה..., ונוּרי סעיד, נמלטו --- הלכו לסן-אלד'בַּאן. בסן-אלד'בַּאן היו [האנגלים], [היה זה] מרכז חזק במזרח התיכון, שהאנגלים עשׂו אותו, ואף-אחד לא יכול לכבוש אותו, את סן-אלד'בַּאן. לשם נמלטו, לשם נמלטה הממשלה. --- המלחמה פרצה... בשנת שלושים ותשעה בספטמבר התחילה מלחמת [העולם] השנייה. גרמניה נלחמה במדינות כולן, והיטלר היה באותו זמן עורך טבח ביהודים. אלה [אנשי רשיד עלי] בחודש הזה התנכלו ליהודים בעיראק, בבגדאד. היו נכנסים לבתים לערוך בהם חיפושׂ. כל רגע אומרים להם: אתם מתקשרים באלחוט [עם האויב], כל רגע [אומרים להם].. אינני יודע מה. בצורות מצורות שונות התנכלו [ליהודים] בחודש הזה. זה התקשר... רשיד עלי התקשר [בטלפון] עם גרמניה. הייתה לו הבטחה מגרמניה, [שלאחר] שהוא יחולל הפיכה, היא [גרמניה] תבוא ותעזור לו, ותילחם באנגלים. טִלפן... כל יום היה מטלפן, כל יום היה מטלפן [לגרמניה]. [אבל] גרמניה מָשְכָה ידה. אמרה לו: אנחנו שולחים לך מטוסים, אין לנו כוחות [שנוכל] להביא לך. הם שלחו לו שני מטוסים גדולים מאוד. באו המטוסים, טסו. הראשון טס והאנגלים ראו אותו. המטוסים [של האנגלים] התקיפו אותם [את מטוסי הגרמנים]. הם יצאו מן סן-אלד'בַּאן והתקיפו אותם. את [המטוס] האחד שׂרפו. ועל הטייס שבתוכו התחילו [תושבי בגדאד] לקונן עליו - הוא נהרג ונשׂרף, ובגדאד כולה הייתה בכי ונהי על הגרמני הזה. המטוס השני נמלט, נחבא, נחבא בין הבדווים בד'יַאלָה. באו הבדווים, נתנו להם הוראות: "כַסוּ באוהלי-שֵֹער את זה כולו, את המטוס". [והבדווים] הֵביאו צאן והֵביאו אוהלים, וישבו מסביבו, כדי שלא ידעו [האנגלים]. האנגלים "שֵדים משחת" [= פיקחים], הם ידעו מה [הבדווים] עושים. [מיד] למחרת, באשמוֹרת הבוקר, באו [האנגלים] והטילו כרוזים, [שבהם] אמרו לבדווים, שעליהם לעזוב מיד את המקום, כי עומדים להפגיז עכשיו. הבדווים נמלטו הם והצאן. כולם נמלטו, והשאירו את המטוס. [האנגלים] הפציצו את המטוס ושׂרפו אותו במקום שהיה. ועד עכשיו יש עדיין אצל הבדווים חתיכות של המטוס של גרמניה. הם חתכו אותו לחתיכות חתיכות, וכל אחד לקח חתיכה לביתו. כל אחד [לקח] אינני יודע [מה]... [חתיכות] של המכונות, ומכרו מהן סוגים מסוגים שונים. וזהו. לאחר מכן כוח [עיראקי] מקומי (הקימו כוח גדול) התחיל לתקוף את האנגלים בסן-אלד'באן. הכוח [הזה], הצבא [הזה], היה בלי אוכל, בלי שתייה, בלי שום דבר. יום אחד, אחרי שהציקו לאנשים חודש תמים, [למשל, אם] היו להם חבלים [תלוּיִים] על הגג, היו אומרים [להם]:
- אתם מתקשרים [עם האויב] באלחוט!
- הי, אתה! זה רק חֵבל, חֵבל! האם אינך רואה?!
- לא, אתם מתקשרים באלחוט!
היו לוקחים אותם ואוסרים אותם. אדם אחר, אינני יודע [מה], היו תופסים אותו ברחוב, ושׂמים לו מכתב בכיסו. שׂמים לו מכתב בכיסו, [כדי להעליל עליו] שהוא מרגל. כך הציקו ליהודים בחודש הזה. סחטו מהם כספים ופגעו בהם בכל מיני דרכים. לבסוף, משנסתיים החודש, התגברו האנגלים על אלה. הם באו [ב]כוחות גדולים, שברו את הצבא של עיראק. והשׂרים האלה נמלטו, רשיד עלי ושאר חברי הממשלה נמלטו מיד. הם נמלטו והעיר נשארה בלא ממשלה, [ואז] החלו פרעות. פרעות! באו האנגלים, ורצו שהתושבים יהיו עסוקים [שלא ירגישו]. האנגלים הביאו את הצבא שלהם, [והחיילים שלהם] החלו משַברים את החנויות ואומרים לאנשים: "שִדדוּ!" ואומרים להם: "גִנבוּ!" המשטרה הלכה ואספה בדווים, אספה עוד אחרים, שיבואו... כדי שיבואו לפרוע פרעות בעיר. התחוללו פרעות. העיר נהרסה, החאנים נשברו, הבתים נשברו.[אנשים] נטבחו. הרגו קרוב לחמש-מאות שש-מאות איש. חדרו לבתים, [ותקפו את] הנשים, ביתרו אותן, חתכו את בטנן והוציאו את הילדים מִבִּטנן. הניחו אותן ערומות וגררו אותן. אני היה לי שותף מוסלמי, שגר ברחוב עַ'אזִי. הוא ובניו עמדו והֵגֵנו על [תושבי] השכונה, הגנו על היהודים כולם, הגנו עליהם שם, ולא נתנו לאיש לנגוע בהם. היו מוסלמים רבים [שעזרו ליהודים]. היה לי עורך-דין, חבר שלי, שעבר [אז] בִרחוב... לפני שעבר את הגשר, [עבר ליד] בתים... [המורדים] הביאו אנשים [לבתים אלה] להרגם, אינני יודע מה [עוד], לפרוע בהם. עמד הוא [העורך-דין] ובניו [להצילם] באקדחים שהחזיק, והחזיר אותם לבתיהם. והחזיר להם את רכושם, ושמר עליהם. היו, היו כאלה היו, היו, היו אנשים בעלי מַצפוּן. בסופו של דבר, האנגלים... הלוא האנגלים הם שעוררו [את המהומות], לא כן? הם רצו להעסיק את האנשים, כדי שיוכלו להיכנס [ולא ישימו לב אליהם]. [וכך] נכנסו החיילים האנגלים לבַצרָה. הם הם הם, החיילים ההודים, ששברו את הדלת ופרצו לבתים וערכו פרעות. נטלו חפצים וזרקו לרחוב, ואמרו לאנשים: בואו קחו! היו פַלחים... לי היה שׂדה, ועבדו אצלי פַלחים, [ויום אחד] הביאו ירקות לשוק הסיטונאי. השוטרים התנפלו עליהם, הִכו אותם מכות חזקות [ואמרו להם]: "לכו ועִרכוּ פרעות בבגדאד, לכו!" אלה הלוא בדווים הם... יודעים הם שאני יהודי ואני האדון שלהם. לא הסכימו ללכת [ולעשות מה שאמרו להם]. יצאו החוצה, הלכו אל מחוץ לעיר. ברחו. קמה צעקה. האנשים החלו לזעוק. קול הבכי, קול ההכאות על הפנים. היו נכנסים לבתים, מוציאים את הנשים שלהם, ומגלגלים אותן על העפר [גם במשמעות: אונסים אותן]. הייתה משפחה אחת... ביום השבת, [אכן, היה זה] ביום השבת... היו להם שכנים מוסלמים, וחבריהם [היהודים] הזמינו אותם, יצקו להם חמין ואינני יודע מה [עוד]. [מיד למחרת] ביום ראשון התנפלו עליהם [השכנים המוסלמים] והרגו את כולם. הוי, אתם [המפלצות]! הלוא הִלעיטו אתכם! הֹלוא אכלתם את מאכלָם! איך, איך יכולתם לבוא ולהרוג אותם?! זו הייתה [כולה] הסתה של היטלר. כאשר היו יושבים להתפלל, היו מניחים את [דמותו של] היטלר לפניהם ומתפללים לו, במקום למוחמד. היה כך, כך היה אצלם היטלר חזק [מבחינת השפעתו עליהם והערצתם אותו]. בסופו של דבר, הממשלה השתלטה עליהם, [והמורדים] נמלטו. תפשו כמה מחברי הממשלה [של רשיד עלי]. מִשחזרה הממשלה [הקודמת] לכאן, בא הצבא, נכנס לעיר, והתחיל להכות בלי הבחנה. הרג שניים שלושה ארבעה מאלה שהתפרעו, ושֹרר שקט. [והשאר] נמלטו. הבתים ששדדו [מהם], ואינני יודע מה [עוד]... את כל החפצים [שגנבו] הוציאו [הגנבים] וזרקו לרחובות. הם פחדו. הממשלה הוציאה צו: כל מי שגנב, כל מי [שעשה מה שעשה], עליו להחזיר [את החפצים שגנב]. [אם לאו] נעשה לו כך וכך, נעשה לו כך וכך. הטילו עוצר, ובמשך יומיים שלושה איש לא הורשה לצאת החוצה. אנחנו – ביתנו היה בעַבַּכַאנה, והיו לנו שכנים מוסלמים, [והשכן שלנו] היה מוּכתאר. ברחוב של עַבַּאכַאנה היו שלושה ארבעה בתים, ובכולם ערכו פרעות [ביושביהם], לא אפשרו להם..., [השאירו אותם] ערומים לגמרי. הייתה אישה אחת, שעַתה זה נישֹאה וילדה בן. היא גרה מוּל מִסגד... --- מסגד... איך קוראים לו? אינני זוכר. האנשים האֵלה נכנסו לביתה (עַתה זה נישאה וילדה בן, מסכנה!), בזזו את ביתה, ונטלו את הילד וזרקו אותו מלמעלה למטה, והיא יצאה [לרחוב] ערומה ב... ב... תחתונית, [אבל] מי היה יכול [לעזור לה]? ואז בא איש אחד, ונכמרו רחמיו עליה. הוא היה נהג, אנושי, מוסלמי, לקח אותה ולקח את בנה, ושאל אותה: היכן [גרה] משפחתך? [ואליהם] יִקח אותה. ולקח אותה למשפחתה. הילד – אחרי חודש מת, וזהו. כך עשו [ביהודים]. לאחר מכן שָקטה העיר. האנגלים באו ושלטו, ושוב ישבו הם [האנגלים, בבגדאד], והתבססו, [ובגדאד] הייתה לעיר כבושה, חזר הכיבוש. וחזרו אלה, יורש-העצר, וחזר המלך, וחזרו כולם, [כל חברי] הממשלה הקודמת. ותפשו תפשו שניים שלושה מאלה שלא הספיקו להימלט והוציאו אותם להורג. העמידו אותם למשפט והוציאו אותם להורג. העיר שקטה, והאנגלים חזרו לעבוד. ושוב היהודים שכחו. מהם, שמִיָד אחרי שקרה מה שקרה, כולם הלכו לפלסתין, הלכו לאמריקה, ברחו. והשאר גם [הם]... כולנו אמרנו שנעזוב. אחר-כך הייתה עבודה. האנגלים הביאו כוחות והייתה עבודה, והייתה... [ה]מלחמה התארכה, והאנשים שכחו, והחלו לעבוד עד שהרוויחו רווח "עד הגג". עבדו ב[ענייני] חוזים, עבדו עם הממשלה, עם האנגלים. ומי היה יכול למצוא פקיד, מי היה יכול...?! באותם הימים הייתה העיר מסוּרה בידי היהודים. המסחר היה בידי היהודים, עבודת [פקידות של] הממשלה בידי היהודים, עסקי-ההון בידי היהודים. כל הפקידים [היו יהודים]. לא היה אפילו מוסלמי אחד, אף לא אחד, שהייתה לו משׂרה במשׂרדי השׂרים. הכול היה בידי היהודים. לבסוף השתנו הזמנים. --- גרמניה הפסידה, הלכה לעזאזל, היטלר מת. הממשלה, האנגלים והאמריקנים ניצחו.
--- עַלַא סַנְתּ לְעִ'בְּעִין, אַש סַאע' בִּלְ-עִרַאק (i). בִּלְ-עִרַאק (i) סַאע' נְקִלַאבּ, וְשַכַּّל לְוַזַארַה וֵיחִדּ אִסְמוּ רַשִידּ עַלִי. וְלִחְכּוּמַה כַּאנִתּ סֵיעִ'י... לִחְכּוּמַה נְהַזְמִתּ: לְוַצִי, וִלְהַאדַ'א, וְנוּרִי סַעִידּ, נְהַזְמוּ --- בְּסִנִّ-דִّ'בַּّאן עַ'אחוּ. בְּסִנִّ-דִّ'בַּّאן כַּאנוּ, מַרְכַּז קַוִי בְּשַרְק לְאַוְצַט, לִנְגְּלֵיזִי מְסִוִّינוּ, וְמַחַّדּ יִקְדַּע' יִחְתַּלّוּ לַאדַ'א, לְסִנִّ-דִّ'בַּאן. נְהַזְמוּ וְנִיכִּי, לִחְכּוּמַה נְהַזְ...Read more