מעשיה על היהודי שלחש לחמור

מתוך מחקרו של פרופ' יעקב מנצור (1924–2020)

מגדולי החוקרים של הערבית המדוברת של יהודי בגדאד וממקימי החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה והמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן

מוקדש לזכרו

שם הדובר/ת: 
יוסף רג'ואן
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
חייט וסוחר בדים
גיל בעת התיעוד: 
75
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
פרופ' יעקב מנצור ופרופ' דוד צמח
מועד התיעוד: 
1975
תִרגום: 
פרופ' יעקב מנצור

תרגום: 

היה איש אחד בעל בהמות משׂא מוביל ברזל מן הכפר אל החנות [של הלקוות] שלו  ב[שוּק] שוֹרגָ'ה (זה בבגדאד). המוביל הזה העמיס כדים, כוסות-חרס, ודברים אחרים, על החמור להובילם לבעל-החנות. יהודי אחד עבר שם וראה אותו נוהג את החמור ואומר לו: "בן-יהודי! יהודי בן-יהודי!" לחמור. היהודי הזה שעבר שם היה בדחן ובן-חיל. הכאיבה לו מילה זו [של המוביל שהיה אומר]: "בן-יהודי!" ומכה את החמור. זה [היהודי] בא והתקרב אליו, ולחש לחמור. הוציא סיכה, נָקַב את אוזנו של החמור. חמור, שנוקבים את אוזנו ויוצא דם ממנה... [מה הוא עושה?] בעט בו. במי? בבעליו. אמר לו: "אנא, מה אמרת לו? אתה אך לחשת לו, והוא בעט בי. הלוא תאמר לי מה אמרת לו?" נאספו המוסלמים [מסביב ואמרו]: מה, החמור הזה מבין? מה אמרת לו? איך...? מה אמרת לו? [בעל החמור סיפר להם:] "הוא לָחש לו. אני אומר לכם בהן צדקי, ב[חיי] הנביא, הוא אך לחש לו [לחמור], [והחמור] בעט בי. אינני יודע מה אמר לו [לחמור]. הלוא תאמר לי, מה אמרת לו?" לבסוף הלכו ולקחו אותו המוסלמים האלה. הם אפילו התביישו לומר לו: "'מה לחשת לו?" מה הם, משוגעים? חמור מהו, לוחשים לו? שומע הוא? מבין הוא? הביאו אותו למשטרה, את היהודי ואת החמור ו... הכדים נשברו, והחמור רץ. חזרו והביאו אותו. הכדים [נעשו חתיכות], כל חתיכה הייתה בגודל כזה, קטנות קטנות. הוא רוצה את דמי הכדים מן היהודי. מדוע לחש לחמור ושיברם? השוטרים מסתכלים עליו. הוא בא אל הסַמל התורן ואמר לו: "אדוני, היהודי הזה לחש לחמור. אינני יודע מה אמר לו. הוא אך לחש לחמור, [החמור] בעט בי. לי נגרם נזק, והחמור רץ ונשברו הכדים כולם. אלה לא שלי הם. אני רוצה את דמיהם. מדוע לחש לחמור?" אמר לו [הסמל התורן]: "מה אתה מדַבר?! חמור לוחשים לו? מהו? הוא מדבר? לא. הוא שומע? לא. חמור מהו?" קרא לו ליהודי ואמר לו: "על מה האיש הזה מדבר? אולַי תסביר לי?"  אמר לו: "אני הולך [ברחוב]; וכשאני הולך, אני שומע שהוא אומר לו: יהודי בן-יהודי! והיה זה יום שישי בערב. אני, כששמעתי שיהודי הוא החמור הזה... [והיום] שבת. נכנסה השבת. איך יוכל לעבוד? באתי ולחשתי לו, אמרתי לו: הלילה שבת, איך תוכל לעבוד? זה אך שמע שהלילה שבת, והוא יהודי, קם ובעט בו: למה יעבידנו ביום השבת? למה יעבידנו ביום השבת?" הלוא יהודי הוא זה! אמר [הסַמל התורן]: "צאוּ, צאוּ!" מה יפסוק? אמר לו [לבעל החמור]: "אין לך זכות לקחת ממנו. אילוּ החמור יכול היה לשמוע ולדבר, הייתי שופט את היהודי, אבל אין דבר כזה". הוציאָם.

תמליל: 

כַּאן פַדּّ וֵיחִדּ מְכִּיעִ'י, יְוַדִּّי חְדִּידּ מְנִלְ-כּוּעַ'ה אִלַא (i) דִּّכַּّאן מַאלוּ בִּשّוֹרְגַ'ה (הַאיִי בִּّעְ'דַּאדּ). הַאדַ'א לִמְכִּיעִ'י שַיִّל תְּנַאגִּי, שִעְ'בַּאתּ, וְאַשְכַּאל, עַלַא זְّמַאל קַיְוִדִּّלְיַََא לַבּוּ (<לְ-אַבּוּ) דִּّכַּאן. מַשַא וֵיחִדּ יְהוּדִּי קַיְשוּפוּ קַיְסוּקוּ לִזְّמַאל, יְקִלّוּ: אִבְּנִ-לִיהוּדִּי! יְהוּדִּי אֵבְּנִ-לִיהוּדִּי! לִזְّמַאל. הַאדַ'א קַיִّמְשִי וֵיחִדּ יְהוּדִּי, שַקַנְדַּחִי וְסַבִּע. וִגְ'עִתּוּ הַאיִי לְכ...Read more