סיפור עם על הבן שהיכה את אמו

מתוך מחקרו של פרופ' יעקב מנצור (1924–2020)

מגדולי החוקרים של הערבית המדוברת של יהודי בגדאד וממקימי החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה והמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן

מוקדש לזכרו

שם הדובר/ת: 
יוסף רג'ואן
משתתפים בשיחה: 
דוד צמח
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
חייט וסוחר בדים
גיל בעת התיעוד: 
75
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
פרופ' יעקב מנצור ופרופ' דוד צמח
מועד התיעוד: 
1975
תִרגום: 
פרופ' יעקב מנצור

תרגום: 

הסיפור קרה בימי חַג'י אחמד אַעַ'א, בתקופת שלטון התורכים. חַגִ'י אחמד אַעַ'א היה שופט עצמאי, שפט הכול לפי ראות עיניו. הוא השופט והוא הפוסק. כשתלונה מוגשת לפניו, הוא פוסק מיד בו במקום. אישה אחת היה לה בעל, ובעל זה הוריש סכום כסף. הילד, בנוֹ, יצא מושחת, משַׂחק בקלפים. כילה את הכסף. כלום מִשׂחקי קלפים מותירים כסף?! אפילו את השטיחים, את החפצים, את הכול מכר. לאן [הלך הכסף]? למשׂחקי הקלפים. אשתו, [כלומר] אמו של הילד, החליטה לא לתת לו עוד [כסף]; אין לה. [ואז] היכה אותה, שבר [לה] שן, שתי שיניים. פקעה סבלנותה, הלכה והתלוננה בפני חַג'י אחמד אַעַ'א --- (דוד צמח: התלוננה על בנה?) על בנה. זו עברה והלכה אליו, סיפרה לו לחַג'י אחמד אַעַ'א [על בנה]. נתן לה איש אחד כמו ג'נדרם, כלומר שוטר, שיֵלך [אִתה] להביא אותו. כאשר הלכה בדרך, התחרטה: בנה עומד להימסר בידי חַג'י אחמד אַעַ'א! איך ייתכן! מה אעשה?! [ואז] היא אמרה [לעצמה], היא [עכשיו] עומדת ללכת, ואת מי שתראה תאמר עליו: זה בנה. עברה וראתה איש אחד מחונך, בן-תרבות, בעל הופעה נאה, לא מסוג האנשים שמַכִּים וכד', מיושב מאוד. אמרה לו [לשוטר]: "זה בני". לקחו אותו והביאוהו אל חַג'י אחמד אַעַ'א. אמר לו: איך זה אתה מכה את אמך ומשבר לה את שיניה? אמר לו: חג'י, אני אין לי אֵם. זה שלושים שנה מאז נפטרה. מנַיין לי אֵם? אמר לו [חג'י אחמד]: "אהה... אתה מתכחש לאמך?" הֵרים ידו וסטר לו. נפל והתגלגל. אמר לו: "הירגע, אמוֹר: זו אמי". אמר לו: "טוב, בסדר: אמי". אמר לו: "אני גוזר עליך: תלך לבית, מכאן לביתכם, תלך כמו חמור, ואמך תרכב על גבך, וכל האנשים יִצפו בך. שלח עמו שני שוטרים. [האיש] התכופף כך, [והאישה] רכבה על גבו, הופ! [והתחילו ללכת]. כשהאנשים רואים מחזה כזה, מי זה לא ירדוף אחריו לחזות בו? העיר כולה נהפכה למחזה-בידור, שאין לתארו. והנה קרה, שאחיו פגש אותו: ראה מהומה שאינו יודע מהי. בא והושיט ראשו, פילס לו דרך ביניהם, הביט, והנה רואה הוא את אחיו, ואישה רוכבת על גבו, והוא הולך על ידיו ועל רגליו, כך, כמו חמור. אמר לו: מה זה? אחמד, מה אלה? אמר לו: זו אמי. אמר לו: מה?! אמי – זה שלושים שנה מאז נפטרה!  אמר לו: לא אותי [תנסה] לשכנע, לך ושכנע את האַעַ'א. השוטרים הרחיקו אותו. אמרו לו: "אתה מונע אותו [מִלמַלֵא את גזר הדין]? היא אִמו! הוא הִכה אותה!" כל [הצעקות] שהוא צועק במהומה זו, מי יכול לשמוע אותן? וכך המשיך... ורק עד שהביא אותה לביתה, עזב אותה. הוא מעוניין להיפטר, שמא ישובו ויובילוהו. "אכל אותה" ועבר [כלומר, שתק ולא עשה מזה עניין].

תמליל: 

הַאיִי בִּיַّאם חַגִّ'י אַחְמַדּ אַעַ'א --- הַאדַ'א בְּזַמַאן תִּّרְכּ --- כַּאן יִחְכִּם --- וִבְּכֵּיפוּ --- הִוִّי לְחַאכִּם, הִוִّי יְקִץّ. תִּגִ'י דַּّעְוַה יְקִצַّה סַעְתּ סַّאעַה. פַדּّ וַחְדִּי עִנְדַּה עִ'גַّ'אל כַּאן, וְהַאדַ'א לְעִ'גַّ'אל חַ'לַّף פְלוּס. לְוַלַדּ, אִבְּנוּ, טַלַע עַאע', קַיִّלְעַבּ קְמַאע'. חִ'לַّצַה לִפְלוּס. לִקְמַאע' יְחַ'לִّי פְלוּס? חִתִּّי לִזְוִילִי, לִעְ'רַטַ'אתּ, כִּَלִّתַּה בַּאעַה. וֵין? לִלִקְמַאע'. קַאמִתּ מְעַ'אתּוּ, אִמّוּ לִלְוַ...Read more