סיפור עם על איש עצבני

מתוך מחקרו של פרופ' יעקב מנצור (1924–2020)

מגדולי החוקרים של הערבית המדוברת של יהודי בגדאד וממקימי החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה והמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן

מוקדש לזכרו

שם הדובר/ת: 
עזרא משיח
מגדר: 
גבר
עיסוק: 
מנהל חשבונות
גיל בעת התיעוד: 
63
שנת עלייה לארץ: 
1951
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
פרופ' יעקב מנצור
מועד התיעוד: 
1973
תִרגום: 
פרופ' יעקב מנצור

תרגום: 

מסַפרים, אומרים: איש אחד היה עצבני מאוד, כל דבר מגרה אותו לפעולה, וכל עניין נוגע לו. נגיד, למשל, עניין שאינו שייך לו, לא מקרוב ולא מרחוק, צריך הוא, המתערב בכל דבר, לתחוב בו את אפו. למשל, היה בא ורואה בָרחוב שני אנשים, אחד פָגַע בחברו או אחד רימה את חברו, בא זה מכניס עצמו באמצע, תופס את האחד מהם, מקללוֹ, מכהוּ, מגדפוֹ, פוֹנה לדרכוֹ והוֹלך. אבל לבסוף, מִשמגיע לבֵיתו, בֵינוֹ לבין עצמוֹ אומר: הי, אתה! אני מה הקשר שלי לעניין הזה? אני מה יש לי בו? באתי אני, פגעתי באיש הזה, הכיתיו, קיללתיו, ירקתי בפניו, על שום מה? אני מה הקשר שלי לעניין זה? קם – כמו שאומרים – כדי לבקש סליחה מריבון-העולמים. מה הוא עושה? הוא הולך ולוקח חמש לירות, פורט אותן למעות, ו... נותן אותן צדקה לעניים. כאילו לומר: אדם זה יש בו עוון, כדי שעווֹנו יסור ממנו [בזכות מעשה הצדקה]. ולפי נוהג זה, יום אחרי יום, כל פעם שהוא יוצא לדרך, פוגע הוא במישהו והולך ומביא כסף ומחלק אותו לעניים, כדי שיסוּר העוון ממנו. והנה, כפי שאתה יודע, אדם זה – הלוא אין לו בוֹר של כסף. יום אחרי יום, אחרי יום, אחרי יום [הוא עושה כך עד ש-], יום אחד לא נשאר לו שום דבר. התחיל למכוֹר כל מה שיֵש לו בבית. מכר את המַצעים שלו, מכר את השטיח שלו, מכר כל דבר. לא נותר לו בבית אלא סיר קטן בלבד. הסיר הקטן הזה  הוא משתמש בו, מבשל בו, שותה בו מים, חולט בו תה, אין לו שום דבר אחר זולתו. יום אחד, שוב יצא לרחוב. משיצא לרחוב, ראה איש אחד, בתמוז ואב, החום הורג, [לוהט כאילו] צולה צלי, ואיש זה הולך ברחוב לבוש בבגדי חורף, ועליהם מעיל עבה, ועל המעיל פרווה, ואת צווארו עטף בצעיף, ובואו וראו! זה בא, עמד והסתכל עליו. רצה להתחיל לקלל אותו, לגדף אותו, לומר לו: הי! אתה משוגע, איזה יצור אתה?! אחר-כך נזכר ואמר לעצמו: אם ירצה לפגוע בו, הלוא יצטרך לתת כסף [לצדקה], יצטרך ללכת לתת לעניים, מניין ייתן? הלוא אין לו שום דבר! קם ונשׂא עיניו לשמַים ואמר לו [ליושב בשמַים]: ריבוֹנו של עולם! האם אין האדם הזה ראוי שאמכור עכשיו בגללו את הסיר? כוונתו לומר, שיצטרך למכור את הסיר ואת הכסף שיקבל בעד הסיר ייתן לצדקה [כדי לכפר] על העוון שהוא עומד לעשותו.

תמליל: 

יִחְכּוֹן יְקֻלוֹן וֵיחִדּ כַּאן כִּלִّש עַצַבִּי, עַלַא כִּלّ שֵין יִתְּוַאזַא, וְכִּלّ חְכִּיִّי תְּחִ'צّוּ. קוּל מַתַ'לַן חְכִּיִّי, לַא צוֹבּוּ וְלַא בְּגַ'נְבּוּ. לַאזִם הִוִّי עְרֵיטִ'י יְדַּחִّ'ל נַפְסוּ בִּיַה. כַּאן יִגִ'י מַתַ'לַן יְעַאיִן בִּדַּّעְ'בּ אִתְ'נֵין, וֵיחִדּ תְּעַדַּّא  עַלַّאח', לוֹ וֵיחִדּ אַכַּל מְנִלַّאח', יִגִ'י הַאדַ'א יְדַּחִّ'ל נַפְסוּ בִּَנִّץّ, יִלְזַמוּ לְّוֵיחִדּ מִן עִנְדִּם, יְשִתִּّמוּ, יִקְתִּלוּ, יְסִבּّוּ. יִלְזַם דַּעְ'בּוּ וִיע'ו...Read more