אבלות

אצלנו, היו אצלנו חולים, לא היה לנו לא רופא ולא כלום. והיו מרפאים אותם בה.. שנתנו להם תה, נתנו לו מעט מרק סולת, ונתנו לו איזה דבר עד שיחלים או ימות. אם היה מת, היו מרימים אותו, לוקחים אותו וחופרים, חופרים לו וקוברים אותו.ומשקברו אותו, באים לבית וישבו עליו שבעה ^HC, שבעה ^HC של הימים. וכל שלושה ימים היו הולכים אליו לקבר, ועושים לו החודש (אזכרת השלושים), ועושים לו השנה (אזכרת השנה) והיו עושים לו האזכרה.^HC  אבל ^MH לא היה לנו רופא ולא אף אחד, היו יושבים על הארץ, על הארץ, וכולם היו מכסים ראשם וחיים בכפר^FC. שבעה ימים היו באים אליהם אנשים שינחמו אותם ויתפללו איתם, יתפללו אצלם ערבית ^HC ושחרית ^HC ומנחה ^HC, היו אוכלים, היו לשים (אופים), והאנשים, היו אנשים שהיו לשים והיו אנשים שהיו מביאים להם האוכל, והיו אנשים שהיו מבשלים בידיהם  (בבית האבל). ויושבים ואוכלים כולם, כולם היו עושים אוכל אחד , אותו דבר, בין אם מהכפר בין אם לא מהכפר. כולם. מהקמח היו מכינים אוכל, כולם אוכל אחיד, מכל הכפרים ^HC של מרוקו, מהקמח היו נותנים להם האוכל שלהם.  היו נשים ב... אצלנו, היו שורטות פניהן, ומושכות הדמים.. מושכות הדמים. והיו, היו הרבה האלמנות שכן. היו שורטות פניהן וישבו. בציפורניים, באצבעותיהן ובציפורניים היו שורטות פניהן והיו בוכות הימים ^MH והלילות. הלילות והימים. וישנו על הארץ, וישבו על הארץ. זהו זה.