חביב פרץ: הלכנו לחכם וביקרנו אצל רבי שלמה בן חמו, והדלקנו לו נר וביקשנו ממנו, ביקשנו ממנו שיחיה אותנו וייתן לנו את הפרנסה שלנו, שייתן לנו... ושנהיה בריאים ונחיה עם ילדינו ועם הורינו ועם המשפחות שלנו. פעמיים שהיינו בטיול לקח אותנו להילולה בווזאן (עיר במרוקו), שזה בל"ג בעומר, ומוואזאן לקח אותנו לארפוד, ושם בתאפילאלת (מחוז בדרום מזרח מרוקו) ביקרנו את כל החכמים הקבורים בתאפילאלת. ובארפוד היינו בהילולה של רבי שמואל אבוחצירא. שיש שם אחד מקזבלנקה שהוא, הייחוס שלו... הוא מלול, הוא משפחת מלול. והוא מפורסם, ובאים מישראל וממרוקו כולה לאותה הילולה ההיא. ואחרי כן מתפללים בבית הכנסת היכן שקבור שרבי שמואל אבוחצירא, יש לו אולם, גדול, מביא עשרה זמרים של מרוקו (ממרוקו), והפייטנים מישראל, ושם הוא עושה הילולה גדולה גדולה גדולה. גדולה לנשים ולגברים. מהבישולים ומהאוכל וממה שאתה רוצה, המשקאות שאתה רוצה, כולם קיימים. ומברכים אותו, וכל שנה הוא עושה אותה (את ההילולה). פעמיים, פעמיים אני הייתי בהילולה הזאת. בשנת 80 (1980) היינו 12 אנשים והלכנו למצרים כדי לבקר את רבי יעקב אבוחצירא. וכשיצאנו מהמחסום של רפיח, קיבלנו (שכרנו) מוניות שלקחו אותנו לקהיר. ומקהיר טיילנו במצרים עד יום חמישי, והביאו אותנו, הייתה ההילולה של רבי יעקב אבוחצירא בדמנהור. ושמרו עלינו הצבא של המצרים והמשטרה שלהם, ולא היה חסר לנו שום דבר. וכשביקרנו ובאנו ועשינו את הבישול שלנו בבית מלון, הבאנו איתנו עוף ובשר והכול בקרח. והכול בישלנו. והיו אצלנו נשים שהיו בהריון ממקומות אחרים, והריחו את הריח של הבישול, ובאו אצלנו. אמרו לנו אנחנו בהריון, והריחו את הריח של הבישול שלנו, של היהודים. אמרנו להם אנחנו היהודים מישראל, ונתנו להם, וישבו אכלו איתנו ארוחת ערב, והיה אצלנו, שפע האל, מבשרים ועוף וויסקי ומחיה (ערק) וכל מה שהבאנו איתנו. ולא היה חסר לנו טוב, ולא חסר לנו שום דבר, ובאנו שמחים. על רבי שלמה בן לחנס סיפרו לנו, ששם באוריקה (אזור במרוקו, מדרום למרקש, למרגלות האטלס) היה המלאח של היהודים. וכשהלכו לדרכם היהודים, נשאר אחד גדול (מבוגר) ואשתו, וישבו אצל הצדיק. וילדה אחת מוסלמית ואחיה לא נשואים, טיפלו בהם. ובאים האנשים לבקר, ויושבים, עושים להם, אם רוצים מסדרים להם שולחנות וכיסאות, ויושבים ואוכלים, ונותנים להם משהו כסף, ושם הם חיים. מתה לו האישה וקבר אותה ליד הכניסה של בית הכנסת. והוא נשאר. עברו שנים, טיפלו בו הילדה ההיא והילד ההוא. ובשנת ה-15 (2015) אני הייתי שם, אמרו: לקחו אותו למרקש. ואחרי הדבר הזה הוא מת, טיפלה בו. ואחרי שהלכתי בשנת 15 אמרו לנו שהוא מת. ונשארה הילדה ההיא, נשארה מטפלת בצדיק (בקבר הצדיק). וכשבאים תיירות של היהודים, היא מכינה להם שולחנות איפה שיאכלו, ונותנים לה משהו כדי שתחיה. וזהו זה. אבל היהודים לא נשארו במרוקו. יש קצת במרכש... לא נשאר בה משהו... משהו קצת. ובאגאדיר נשארו רק איזה שמונה אנשים, שהם רופאים. ובפאס, מכנס, איזה עשרים אנשים. ובקזבלנקה נשארו איזה אלפיים. ואצלי נשארו אנשים מהמשפחה שלי, בקזבלנקה, ויש להם בתים באשדוד. וגרים... באים לאשדוד, וחוזרים לטייל, ונשארו להם הבתים שלהם בקזבלנקה.