תרגום כללי
סבתא של אימי קראו לה אסנת. אור נכדתי קרויה על שמה – אור אסנת. אסנת הייתה ידועה בכינוי אסנת הנביאה התנאית. אומרים שהיו לה כוחות על. מספרים שהיא הייתה מביטה במישהו והוא היה מתייבש. מספרים שיום אחד עלה גנב על גדר הבית. היא נתנה בו מבט והוא ממש השתתק. לא יכול היה לזוז, לא לרדת ולא לעלות, עד שנתפס. כך מספרים עליה. המשפחה של אימי הייתה מיוחדת, משפחה של רבנים מפורסמים. המשפחה של אבי הייתה משכילה מאוד, רואי חשבון. דודותיי, אחיותיו של אבי, היו מורות לצרפתית בבית הספר אליאנס בזמן שרוב הבחורות לא ידעו קרוא וכתוב. את דודתי סיניורה היה קשה לחתן כי הבחורים חששו לקשור את גורלם בבחורה משכילה. לבסוף היא התחתנה על מישהו שממש לא אהבה. יש לה בנים, כולם פרופסורים. אחד פרופסור לפיזיקה גרעינית בדימונה; אחד פרופסור לכלכלה שגר באירלנד; אחד פרופסור לספרות ערבית באוניברסיטה העברית, שקיבל פרס ישראל ונפטר לא מזמן; בת עובדת סוציאלית שכתבה ספרים; בן צייר בין-לאומי מפורסם שמתגורר בצרפת.
אימי הייתה אישה חזקה. היא לא הייתה מוכנה להיות כנועה כיתר הנשים. המשפחה של אבי לא אהבה אותה כל כך כי היא לא השפילה ראש מעולם, אבל הם כיבדו אותה והעריכו את אישיותה. אימא למדה לקרוא ולכתוב בעברית. בתי נילי לימדה אותה, והיא כל יום קנתה את העיתון "אומֶר" והייתה קוראת בו. העברית שלה הייתה רהוטה, שלא כמו העולות החדשות שהתקשו לדבר עברית. גם לאבי הייתה עברית עשירה מאוד. אחותי משוררת מפורסמת, אחי הגדול שאול היה שגריר ולאחר מכן עורך דין, ואחי שהיה עורך דין פלילי, כתב שלושה ספרים. גם אני כותבת עדיין למגירה.