חתונות, אירוסין ונדוניה

שם הדובר/ת: 
מרים הרמן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מעצבת בגדי ילדים ותחפושות, אמנית, מזכירה באוניברסיטה, מנהלת משרד מהנדסים ומתרגמת סימולטנית
גיל בעת התיעוד: 
82
שנת עלייה לארץ: 
1950
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
שפה: 
ערבית-יהודית
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
מרים הרמן

תרגום: 

תרגום כללי

אחותי בלאנש הייתה יפהפייה. כבר כשהייתה בת 16 היא הייתה תופרת את בגדיה במו ידיה. היא הזמינה ז'ורנאלים מפריז של האופנה האחרונה, והיא תפרה לפיהם את בגדיה.
הגיע בן דודתי, לא בנה של הדודה שנישאו שתי אחיותיי האחרות לבניה, אלא דודה אחרת. שמו יוסף. אירסו את בלאנש איתו אף שהיא לא אהבה אותו. עד הרגע האחרון היא אמרה: "אני לא רוצה אותו".
מיום שהתארסה, הגיעה יום-יום תופרת אלינו הביתה. כל תקופת האירוסין, שנמשכה שנה, הגיעה התופרת יום-יום מהבוקר עד הלילה לתפור ולרקום את החלוקים, הכותנות, הסדינים והמצעים. הכול היה רקום ביד. כאן בארץ היו לי סדינים רקומים של בלאנש אחותי. לבסוף בלאנש התחתנה עם יוסף, שלא אהבה. הם נסעו לבחרין ונולדו להם שני בנים. שם היא חלתה באסטמה קשה. מזג האוויר בבחרין היה לח וחם ולא התאים לבריאותה. הם החליטו לעלות לישראל. בישראל בלאנש סבלה מאוד מהאסטמה ונסעה להבריא באזורים הרריים כמו חיפה. הוריי הגיעו לארץ. לילה אחד בלאנש נלקחה לבית החולים, ושם היא קיבלה תרופה במינון גבוה ונפטרה בגיל  23.
זו הייתה קבלת הפנים של הוריי בארץ.