חיים על גגות הבתים בבגדאד

שם הדובר/ת: 
מרים הרמן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
מעצבת בגדי ילדים ותחפושות, אמנית, מזכירה באוניברסיטה, מנהלת משרד מהנדסים ומתרגמת סימולטנית
גיל בעת התיעוד: 
82
שנת עלייה לארץ: 
1950
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
מרים הרמן

תרגום: 

תרגום כללי

בני דודי מצד אבי, בעיקר בנותיו, היו שונים מאיתנו. אנחנו לבשנו שמלות עם כתפיות, ואילו הן היו שמרניות בלבושן, לבשו רק בגדים עם שרוולים. היינו ישנים על הגגות. בין הגגות הפרידה גדר נמוכה. הגג שלנו והגג של דודי, אח של אבי, היו צמודים. לעיתים היינו עוברים מגג לגג ולא פעם מצאתי את עצמי בבוקר ישנה ליד בת דודי או להפך. היה על הגג חדר שקראו לו כבשכאון (עליית גג). היה על הגג גם מטבח כי בקיץ חיינו על הגגות וישנו על הגגות. היו לנו מיטות וסביב המיטות כילות עשויות טוּל מחשש עקיצתו של זבוב יריחו. אף אחד לא נמלט מעקיצתו, כל הבגדאדים נעקצו. אם היה לך מזל, נעקצת במקום לא גלוי. אחותי אמירה נעקצה בלסת השמאלית, אחותי ז'קלין נעקצה בעפעף עין ימין. אני למזלי נעקצתי ביד בין כף היד למרפק. תמיד בירכו אותי על המזל הטוב שנפל בחלקי שנעקצתי ביד כי העקיצה הותירה תמיד צלקת מכוערת, וכשזה בפנים זה די בעייתי. בקיצור אף אחד לא נמלט מעקיצת זבוב יריחו.