חברה קדישא הייתה אצלנו בבית. היה לנו דלי שבו היו מחממים את המים, והיו לנו סדינים לבנים שהיו עושים, שבו היו שבו היו שמים את המתים, היו מכסים אותם בבית, והיו סוגרים אותם עם חוט, את הסדינים, והיו מכסים בהם את המת עד שהיו מכינים אותו, מכינים אותו. החברה קדישא הייתה אצלנו אנחנו בבית שלנו. כל הדברים כולם, הסבון, והסדינים וכל מה שהיה צריך של חברה קדישא היה אצלנו בבית שלנו, בבית של סבא שלי, איפה שגדלתי אני, בבית של סבא שלי גדלתי אני. ושם, אם היה מת מישהו, היו באים אומרים לסבא שלי, הוא היה נותן להם את הציוד כדי שיעשו, ירחצו אותו ויכינו אותו ויעשו הכול. הוא היה מחזיק אצלו חתיכה גדולה של מה שמו של [קמימה?], בד של כותנה שהיו עושים תכריכים כדי לטמון אותו, היה אצל אבא ואצל סבא שלי, היו נותנים מהם היו מלבישים, היו יושבים האנשים של בית הכנסת, האנשים החשובים, גוזרים ותופרים ומכינים הכול, ואחרים מחממים את המים ומכינים סבון, מכינים את המקום, היה להם משהו [...] היו עושים אותה מעץ, היו שמים עליו את המת, היו רוחצים אותו ומלבישים לו את התכריכים שלו והכול. מרגע שהוא מוכן לוקחים אותו והמלאח (שכונת המגורים של היהודים) כולו, המלאח היה שלנו, רק של היהודים, לא היו גרים איתנו מוסלמים, היינו גרים רק היהודים לבדם. המלאח כולו היה הולך איתם, הולכים בעקבותיהם עד בית העלמין וטומנים אותם שם, בבית העלמין. [....] האנשים, איך קוראים להם, אבלים, איפה שנמצאים האבלים [...] לא מדליקים אש בבית שלהם, לא מדליקים שום דבר, אנשי הכפר כל אחד מביא, אומרים אתה תביא היום, אני אביא מחר, עד שחולפים שבעת הימים כולם מביאים להם אוכל שיאכלו וישתו [....] משום שזה לא כמו כאן שקונים קייטרינג לא היה שם קייטרינג, רק האנשים הם שהיו מביאים להם, להם. במשך כל השבוע אוכלים ושותים עד שנגמר. משעושים את השבעה שוב, עושים שבעה שבעה ימים עם אוכל של הנפטר (סעודה – בתום שבעת ימי האבל) עושים להם דגים מטוגנים או דגים מבושלים, פשטידה, היו עושים פשטידה כמו פשטידות שעושים עם ביצים וכל זה, שאין בהם בשר, אוכלים.
מה שמו, בתום החודש, מהשבעה ועד החודש אין בשר לאכול בגלל האבל. לא יאכלו, גם אפילו קרובים, אפילו אנשים שהם קרובים קצת לא היו אוכלים. עד החודש עד תום החודש, ואז היו אוכלים בשר, והיו אנשים כולם באים יושבים איתם, עם האנשים שקרובים אליהם שהם בטוב, באים יושבים איתם מבלים איתם כדי שיהיה להם טוב. זהו ככה, והשנה כולה אין שמחה, לא חתונה, לא שום דבר, אין, לא שומעים לא רדיו ולא שום דבר, עד שמסתיימת השנה, אם זה על אבא שלהם או אמא שלהם, ככה היה, כמו שצריך.