פורטונה: ואנחנו, התחלנו להתכונן כדי שנבוא לישראל. לא היה בזמן ההוא עלייה חופשית, בסתר, בגניבה צריך לצאת, יצאנו מהבתים שלנו בגניבה, השארנו את הבגדים שלנו, השארנו דברים, השארנו רהיטים, השארנו כל דבר. הבאנו את הבגדים שנלבש, והבאנו דברים שאנחנו צריכים לאכול בהם, של אוכל, וסבון, כדי שנתחיל עד שנראה איך היא ישראל. ונתנו, נתנו המון מתנות לאלה שירשמו אותנו כדי שנבוא לישראל, רק, רק שייקחו אותנו לישראל, ואני הייתי, בזמן הזה, בהיריון עם תאומים זאת שאמרה לי שיהיו לי תאומים באמת היו לי תאומים. והייתי רזה, ככה קטנה, רזה, והבטן שלי הייתה גדולה בגודל כזה בשני ילדים. ובאנו, באנו למה שמו, לצרפת, הגענו לצרפת, שמונה ימים שהיינו במה שמו, הגענו לצרפת. צרפת, קיבלו אותנו בשער, בסנדרינאז', שם היו עושים (מבשלים) להם אוכל, מסדרים (תא יסדרו) להם פח אחד, בגודל כזה, שמים שם עגבניות ופלפלים, ומבשלים בלו בלו בלו בלו בלו בלו וממלאים ככה בקערות, ונותנים להם, ונותנים להם חצי כסף או כסף, שישלחו למשפחות. ואנחנו היינו עדיין קטנים, עדיין עזיזה מהאירוסין עדיין ארוסה [...] טוב. הכסף שהבאנו איתנו, היה הולך בעלי לשוק, היה חוצה את הכביש, הולך לשוק, וקונה בכסף גבינה וחמאה, ככה היינו אני והוא, ככה היינו חיים.