שמחה: אנחנו היינו שלושה במשפחה, שלושה במשפחה, באו ורשמו אותנו, אנחנו היינו במקום קטן, לא הרבה במשפחה, היה מקום, אנחנו איפה שהיינו גרים, היינו במקום קטן, רשמו אותנו כולנו שם, באו רשמנו אותנו, הסוכנות הביאה אותנו לישראל, לקחו אותנו למושב, מושב ליד ירושלים, הייתה מלחמה, אנחנו לא רצינו לשבת, הרגו שם תימנים במושב, אנחנו לא רצינו לשבת שם במושב, הלכו לסוכנות כדי שיחליפו לנו, לא רצו להחליף לנו, אמר לא, כאן תיבנה עירכם, נביא אתכם לכאן, לא נחליף לכם, כאן תשבו.
אמרנו להם, אנחנו לא נשב כאן, אמר לא, כאן תשבו, אמרנו להם לא נשב כאן, אמרנו נביא אוטובוס ונלך לסוכנות ונשב להם שם בירושלים, החזירו אותנו למושב, והסוכנות... של המושב, לא רצינו, בסוף, באנו קנינו... לא רצו להחליף לנו... הייתה מלחמה, הרגו תימנים במושב... היה משה דיין זכרונו לברכה, נכנסו לכפר, הייתה מלחמה, לא רצינו לשבת, לא רצינו לשבת במושב, באנו לעכו, באנו קנינו... לא מכרו דירות, רק דמי מפתח, קנינו בכסף שהיה לנו קנינו בדמי מפתח, היינו אנחנו שלושה אחים, קנינו בית אחד, כן שלוש, שלושה אחים היינו בבית אחד, שם.
אחר כך היינו שם, הייתה מעברה, נתנו לאחד האחים, נתנו מעברה, גר בה, היו לנו שני אחים שם עם ילדים, וקנינו עוד אחד, והיינו אחד ליד השני. אז בסוף, כל אחד, כל אחד קנה את הבית שלו לבדו, הצדיק שם רבי חנניה כהן, רבי חננייה הצדיק, משבאנו לישראל, ואנחנו הלכנו, עשינו סעודה שם, עשינו סעודה כולנו כל מי שעלה לישראל, לקחנו תבשילים, ושחטנו, ועשינו סעודה, משעלינו לישראל, כל אחד הלך למקום אחר, אף אחד לא לקח לאחר... משבאנו לישראל אף אחד... הייתה אחת תפסו אותה התקפים, אז רבי חנניה בא לה בזה, אמר לה אני עמדתי לצידכם עד שבאתם לישראל ואתם כבר לא קוראים לי, בפעם הראשונה בא אליה, בפעם השנייה בא אליה, אז בעלה שלח לכולם אלה שהיו בכפר שלנו, שלח להם, אמר להם רבי חנניה בא לאישתי בהתקף, זה מה שהיה, מה שהיה, קומו תעשו לו סעודה, קומו, לא רוצים, תדאגו לעצמכם.
ככה היה, קמו עשו סעודה, עשו אותה בעכו באו כולם, עד שעשו אותה בנתיבות, איפה שהיו אנשים מהכפר שלנו, עשו אותה, שנה בנתיבות, שנה בבית שמש, היו עושים אותה, אחר כך כל שנה כבר לא, אנשים מתו, ועכשיו כל אחד עושה בעיר שלו. אנחנו עכו ומעלות עושים אותה ביחד, בית שמש עושים לבד, ונתיבות לבד, בית שמש עכשיו בונים לו שם, שולחים כסף ובונים לו עכשיו שם.