עברית

היכרות בני הזוג וחתונה

שם הדובר/ת: 
שמחה חזן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
עקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל ברוך
מועד התיעוד: 
2023

תרגום: 

שמחה: משום בעלי, אנו היינו, אנו ההורים שלי מתו, השאירו אותי קטנה, השאירו אותי קטנה, והמשפחה שלי הם שגידלו אותנו, אנחנו היינו שלושה אחים שלי, המשפחה שלנו שגידלה אותנו. לא היו כמו ישראל, לא היה אף אחד, הם שגידלו אותנו, עד שגדלנו. ואני, כאשר התחלתי לגדול שמרתי על אחים שלי, שמרתי על אחים שלי, אחר כך כאשר אמרו לדוד שלי, אתה אל תיתן אותה לאף אחד, קח אותה לבן שלך, והבנות שלך תן לילדים שלי. אמר להם, אחים שלי לא רוצים לקחת אחת מהבנות שלו, וזה, גם אני, אשתו של דוד שלי אמרה לו גם אנחנו לא ניקח את הבת שלהם, אמר לה: ההוראה של אחי, אנחנו לא נעבור עליה (לא נפר אותה), אני בתו, אני אתן אותה לבן שלי, אם לא ירצו לקחת את הבת שלי, אני, ההוראה של אחי לא אעבור עליה, כך היה. אני התחתנתי, חיתנתי לבת שלי הילד של בן הדוד שלי, והם לא רצו להתחתן עם נשים אחרות, אחים שלי, חמש עשרה. אז התחתן אחי הגדול, אחר כך התחתנתי אני. כן, משהתחתנתי, באנו לישראל, היה לי ילד קטן, הבאתי אותו בן עשרה חודשים, עשרה חודשים, הבאתי אותו קטן, כן, כל, כל הילדים ילדתי אותם כאן בישראל. החתונה, אנחנו, לא היה לנו לא אוטובוס, לא, לא אוטובוס, ולא שום דבר. היו מרכיבים אותנו רק על הסוס, כן, היו מרכיבים את הכלה על הסוס, מביאים אותה על הסוס, משום שהיו מביאים את הכלה, אנחנו התחתנו שני אחים ביחד, בעת אחת.

יחסי יהודים-ערבים

שם הדובר/ת: 
שמחה חזן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
עקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל ברוך
מועד התיעוד: 
2023
תִרגום: 
משה שטרית

תרגום: 

שמחה: לא היו הרבה לא היו הרבה אנשים, אבל היו אנשים טובים, היינו גם עם המוסלמים היינו טובים, היו המוסלמים טובים, כן, היו באים לתפור אצל היהודים, כן, היו תופרים להם בגדים, למוסלמים, כן.

בחג, בפסח, במימונה, היו מביאים לנו חלב, חלב, חמאה, כן, היה הכול טוב, כן.

בכפר שלנו לא, בכפר שלנו אף אחד אף פעם אף אחד לא הגיע אלינו, בכפר שלנו. בכפרים אחרים כן, כן, אבל אצלנו לא. ביום שבאנו לכאן לישראל , אחד אמר (מוסלמי): "אפילו תשימו אותי על גלגלים, תיקחו אותי לישראל, קחו אותי איתכם". אמר לו הנהג: "לך תסדר כרטיס, לך תסדר כרטיס, ניקח אותך איתנו". צחק עליו. אמר לו: "לך תסדר כרטיס ונבוא ניקח אותך". היו אוהבים אותנו, והיינו לוקחים להם מצות, אהבו את המצות שלנו בחג, לוקחים להם מצות ולוקחים להם , נותנים להם מתנה כבש, ונותנים לנו, היו איתנו טובים, כן.

חינה, מאכלים, בגדי הכלה, תפילות ושבת כלה

שם הדובר/ת: 
שמחה חזן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
עקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל ברוך
מועד התיעוד: 
2023

תעתיק: 

שמחה: את החינה היו עושים רק בבית, היו מבלים על הלילה, כל הלילה, היו משחקים, רוקדים, ומדביקים כסף לרקדנים, כל הלילה עד הבוקר, והיו שותים, היו שותים רק ערק, היו עושים ערק של הבית, זה מה ששתו, לא שתו יין או משהו אחר, בירה, רק רק רק ערק. ערק של ענבים, של תמרים, של תאנים, כן, היו עושים אותה, היו מוציאים חביות, היו מוציאים, של ערק, החתנים, החביות היו מוציאים גדולים, גם נשים שתו ערק, כן, אנחנו שבעה ימים עשינו חתונה, לא יום אחד, כל המשפחה, הכול, שבעה ימים, היו יושבים, אוכלים ושותים, שוחטים פרה, היו שוחטים פרה יום שני, יום שני היו שוחטים פרה, מסדרים ושוחטים, כן, כל יום היו מבשלים ומסדרים... 

כל יום, בטאבון, היתה לנו טאבון, והיו באים לשבת של הכלה, והייתה שבת של החתן, כל יום, כל השבוע, לא כמו היום, ומחלקים חינה, כל בית ובית היו עושים חינה בידיים שלהם, מחלקים לראש... היא הראשונה, עשו אותה בראשם ואחר כך בידיים שלהם, בית בית. היו הולכים ומתפללים, היו הולכים ומתפללים איתם, ומבית הכנסת היו מביאים אותם לבית, מביאים מהבית, יאכלו, ישתו... ופיוטים, ואנשים השתכרו, היו שותים והיו קוראים לנשים, הן הראשונות, בבוקר, לפני שאנשים יצאו מבית הכנסת, קראו לנשים עד שיצאו הגברים מבית הכנסת ויביאו אותם הביתה ישר, עד שיאכלו וישתו, ויוציאו את החמין, כל היום הם השתכרו ובאוכל, ולא כמו כאן, עם אגוזים, שקדים ותמרים, והכול.

 היו בגדים כמו... כמו חלוק, שמלה לבנה, ככה היו תופרים לה, כן, שבעה ימים לא יצאה מהבית, היו מגיעים החברים של החתן, כולם היו יושבים איתם שבעה ימים עם אוכל ושתייה, ועם משחקים וגם שבע ברכות.

שבע ברכות השני, כן, לקחו אותה שוב להתקלח, לעשות טבילה, עוד פעם, כן, יעשו שבע ברכות שני, כן.

ייקחו אותה להורים, ואחר כך יביאו אותה עוד פעם בפיוטים להורים, יעשו שוב שבע ברכות, ויקראו לאנשים, 

יעשו אוכל, אוכל, יעשו אוכל, יעשו שתייה והכול.

הכנות לפסח, מנהגים בפסח, הימנעות מאכילת סוכר והשינוי בארץ

שם הדובר/ת: 
שמחה חזן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
עקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל ברוך
מועד התיעוד: 
2023
תִרגום: 
משה שטרית

תרגום: 

שמחה: היינו עושים, היינו עושים את המצות בידיים שלנו. במרוקו היה מגיע פסח, צובעים בידיים שלנו עושים צבע בידיים שלנו, לוקחים את החיטה, נלך וניקח לרב שינקה את המכונה, וניקח את החיטה נטחן אותה, נטחן אותה, ונביא אותה ונביא אותה, וננפה אותה עד שנעשה מצות, נעשה, נמלא מים מהבאר ונאחסן אותם בכוכבים (בלילה - תחת כיפת השמיים) כדי שלא יהיה חם, כן, לפני שהשמש עולה אנחנו מוציאים אותם מהשמש, כדי שהמים לא יתחממו, אסור, כן,  אלה המים של המצות. באים אנשים, את הולכת תעזור לה את זה, באים יעזרו לך, עוזרים לך, צריך לעזור להם ויבואו לעזור לך, כן. שישה-שבעה כן, אסור שהבצק יעמוד, אסור, צריך לערבב אותו כן, ואתה מנקב אותו בידיים שלך אין את הגלגל הזה כדי שתעביר עליו באצבעות שלך בידיים שלך, תנקב אותו, כן. בידיים שלנו היינו מסדרים את המצות. 

תה תה היינו עושים אותו עם נענע לבד ושותים עם תמרים, שותים אותו עם תמרים בלי סוכר, בלי סלק סוכר (סכור – הימנעות מסוכר בפסח – תמרים שימשו כתחליף סוכר). היו אומרים אסור עם סוכר, אסור סוכר, שותים רק עם תמרים. יום אחד הלכה חמותי הלכה למושב פרוונה, היה שם רב אחד, מכירה אותו מנטיפה (כפר במרוקו), מהמשפחה שלה. הלכה אליו, הכינו לה תה, שמו לה בו סוכר, לא רצתה לשתות אותו, אמר לה: "תשתי יהודייה, תשתי", אמרה לו: "לא הרב, לא, אסור", אמר לה: "מה את יותר טובה ממני? אני רב אני שותה אותו ואת לא תשתי אותו?" אמרה לו: "לא, כבוד הרב, אני לא אשתה אותו", אמר לה: אם לא הייתי רואה את הסכור (סלק סוכר), איך הכינו אותו כאן, כן, אבל אני ראיתי בעיניים שלי איך מכינים את הסלק סוכר, סלק סוכר, אני ראיתי איך מכינים אותו סלק סוכר הוא מכינים אותו ראיתי כמו כמו סלק כמו, כמו סלק, השורש כמו סלק סוכר". הוא, הם היו גרים במושב בניצן. אמר: "אני ראיתי אותו בעיניים שלי, אם לא הייתי רואה בעיניים שלי, לא אשקר". אמר לה: "במרוקו כן, אומרים לנו איך להכין, אבל פה פה, אני ראיתי בעיניים שלי איך מכינים אותו, בגלל זה תשתי, על המילה שלי". והיא שתתה אותו, באה אלינו לעכו, אמרה: "אני שתיתי סוכר", אמרתי לה: "איך שתית עם סוכר?" אמרה לי: "רבי ישעיה אמר לי אמר לי אמר לי. אמרתי לה: "משעכשיו אמרת את זה אז גם אנחנו נשתה". מהשנה הזאת גם אנחנו שתינו, התחלנו לשתות סכור, עושים נענע ושותים סוכר.

שוחט וסופר, קניות בשוק, טבילה במקוה

שם הדובר/ת: 
שמחה חזן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
עקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יעל ברוך
מועד התיעוד: 
2023

רפואה ואמונות עממיות

שם הדובר/ת: 
שמחה חזן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
עקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יעל ברוך
מועד התיעוד: 
2023

עלייה והתיישבות בישראל

שם הדובר/ת: 
שמחה חזן
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
עקרת בית
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1956
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יעל ברוך
מועד התיעוד: 
2023

תרגום: 

שמחה: אנחנו היינו שלושה במשפחה, שלושה במשפחה, באו ורשמו אותנו, אנחנו היינו במקום קטן, לא הרבה במשפחה, היה מקום, אנחנו איפה שהיינו גרים, היינו במקום קטן, רשמו אותנו כולנו שם, באו רשמנו אותנו, הסוכנות הביאה אותנו לישראל, לקחו אותנו למושב, מושב ליד ירושלים, הייתה מלחמה, אנחנו לא רצינו לשבת, הרגו שם תימנים במושב, אנחנו לא רצינו לשבת שם במושב, הלכו לסוכנות כדי שיחליפו לנו, לא רצו להחליף לנו, אמר לא, כאן תיבנה עירכם, נביא אתכם לכאן, לא נחליף לכם, כאן תשבו. 

אמרנו להם, אנחנו לא נשב כאן, אמר לא, כאן תשבו, אמרנו להם לא נשב כאן, אמרנו נביא אוטובוס ונלך לסוכנות ונשב להם שם בירושלים, החזירו אותנו למושב, והסוכנות... של המושב, לא רצינו, בסוף, באנו קנינו... לא רצו להחליף לנו... הייתה מלחמה, הרגו תימנים במושב... היה משה דיין זכרונו לברכה, נכנסו לכפר, הייתה מלחמה, לא רצינו לשבת, לא רצינו לשבת במושב, באנו לעכו, באנו קנינו... לא מכרו דירות, רק דמי מפתח, קנינו בכסף שהיה לנו קנינו בדמי מפתח, היינו אנחנו שלושה אחים, קנינו בית אחד, כן שלוש, שלושה אחים היינו בבית אחד, שם. 

אחר כך היינו שם, הייתה מעברה, נתנו לאחד האחים, נתנו מעברה, גר בה, היו לנו שני אחים שם עם ילדים, וקנינו עוד אחד, והיינו אחד ליד השני. אז בסוף, כל אחד, כל אחד קנה את הבית שלו לבדו, הצדיק שם רבי חנניה כהן, רבי חננייה הצדיק, משבאנו לישראל, ואנחנו הלכנו, עשינו סעודה שם, עשינו סעודה כולנו כל מי שעלה לישראל, לקחנו תבשילים, ושחטנו, ועשינו סעודה, משעלינו לישראל, כל אחד הלך למקום אחר, אף אחד לא לקח לאחר... משבאנו לישראל אף אחד... הייתה אחת תפסו אותה התקפים, אז רבי חנניה בא לה בזה, אמר לה אני עמדתי לצידכם עד שבאתם לישראל ואתם כבר לא קוראים לי, בפעם הראשונה בא אליה, בפעם השנייה בא אליה, אז בעלה שלח לכולם אלה שהיו בכפר שלנו, שלח להם, אמר להם רבי חנניה בא לאישתי בהתקף, זה מה שהיה, מה שהיה, קומו תעשו לו סעודה, קומו, לא רוצים, תדאגו לעצמכם.

ככה היה, קמו עשו סעודה, עשו אותה בעכו באו כולם, עד שעשו אותה בנתיבות, איפה שהיו אנשים מהכפר שלנו, עשו אותה, שנה בנתיבות, שנה בבית שמש, היו עושים אותה, אחר כך כל שנה כבר לא, אנשים מתו, ועכשיו כל אחד עושה בעיר שלו. אנחנו עכו ומעלות עושים אותה ביחד, בית שמש עושים לבד, ונתיבות לבד, בית שמש עכשיו בונים לו שם, שולחים כסף ובונים לו עכשיו שם.