שמחה: משום בעלי, אנו היינו, אנו ההורים שלי מתו, השאירו אותי קטנה, השאירו אותי קטנה, והמשפחה שלי הם שגידלו אותנו, אנחנו היינו שלושה אחים שלי, המשפחה שלנו שגידלה אותנו. לא היו כמו ישראל, לא היה אף אחד, הם שגידלו אותנו, עד שגדלנו. ואני, כאשר התחלתי לגדול שמרתי על אחים שלי, שמרתי על אחים שלי, אחר כך כאשר אמרו לדוד שלי, אתה אל תיתן אותה לאף אחד, קח אותה לבן שלך, והבנות שלך תן לילדים שלי. אמר להם, אחים שלי לא רוצים לקחת אחת מהבנות שלו, וזה, גם אני, אשתו של דוד שלי אמרה לו גם אנחנו לא ניקח את הבת שלהם, אמר לה: ההוראה של אחי, אנחנו לא נעבור עליה (לא נפר אותה), אני בתו, אני אתן אותה לבן שלי, אם לא ירצו לקחת את הבת שלי, אני, ההוראה של אחי לא אעבור עליה, כך היה. אני התחתנתי, חיתנתי לבת שלי הילד של בן הדוד שלי, והם לא רצו להתחתן עם נשים אחרות, אחים שלי, חמש עשרה. אז התחתן אחי הגדול, אחר כך התחתנתי אני. כן, משהתחתנתי, באנו לישראל, היה לי ילד קטן, הבאתי אותו בן עשרה חודשים, עשרה חודשים, הבאתי אותו קטן, כן, כל, כל הילדים ילדתי אותם כאן בישראל. החתונה, אנחנו, לא היה לנו לא אוטובוס, לא, לא אוטובוס, ולא שום דבר. היו מרכיבים אותנו רק על הסוס, כן, היו מרכיבים את הכלה על הסוס, מביאים אותה על הסוס, משום שהיו מביאים את הכלה, אנחנו התחתנו שני אחים ביחד, בעת אחת.