מוקדש לזכר אברהם ואסתר אוחנה מאייצדלי, לזכר חנה ומשה אוחנונה ז"ל, ולזכרו של כפיר אוחנה שנספה באסון הכרמל. יהי זכרם ברוך.
עליזה: היה בן אדם מאוד טוב, היה מקובל על כל הקהילה, על ערבים, על יהודים, הוא היה בן אדם טוב, אהבו אותו מאוד, הוא הלך לסדר את האוכפים הוא הלך לאיזה בית, הבית של האיכר אבל אבא לא היה אוכל, לא היה מערבב, לא היה אוכל אצל המוסלמים, היה אוהב לקחת את האוכל מהבית ואם נתנו לו שקדים או אגוזים, הוא ככה, היה עושה רקמה, ובא שודד דרכים. את יודעת במרוקו יש שודדי דרכים, היה לו הרבה דברים. זהב, כסף ומשי, היו רוקמים במשי את האוכפים שיעלו עליהם האיכרים. בא אליו שודד הדרכים ואמר לו: "אם לא תיתן לי לאכול אהרוג אותך". אמר לו: "לא אדוני, אל תהרוג אותי. מה שיש לי אני אתן לך. אני רק עובד פה". בסדר. עובד, קם אבא הכין לו תה, נתן לו ממה שאימא נתנה לו, הכינה לו פשטידה, הכינה לו לחם וסידרה לו הכול [לעוין], שהיו לוקחים לעווין אצל המוסלמים. הוא אמר לו: "אדוני אתן לך מה שאתה רוצה, רק אל תהרוג אותי, אני אחזור בשלום לילדים שלי ואלוהים יעזור לך ואלוהים יעזור לי". בסדר. בבוקר בא בעל הבית, אמר לו: "משה איך היה הלילה?" אמר לו: "אדוני תעזוב אותי, בא איזה בן אדם גורד שחקים", הוא אמר לו: "מה? מה אתה מדבר משה?" אמר לו: "תראה, אתה בן אדם ירא שמים, אם לא היית ירא שמים הבן אדם הזה, אין דבר כזה, כל הזמן רוצח. לוקח מה שצריך מכל הרכוש הזה, כל הרכוש הזה שנתתי לך, היה לוקח את הכול. מה עשית?" אמר לו: "אדוני לא עשיתי כלום. ממה שכתב ה' נתתי לו, ונתת לי אגוזים ואגוזים שדבש, נתתי לו ואמרתי לו זה מה שנגזר מאלוהים, תן לי לחזור לילדי בטוב וזהו". טוב, עבר הזמן, חזר לכפר אחר, אמר לו: "משה איך עברת מהדרך הזאת? יש כאן שודדים, שודדים והורגים אנשים, אין דבר כזה לשלם. אין". אמר לו: "אדוני ... אמר לי אני אקח אותך מהכפר שלי עד הכפר שלכם כדי שלא יהרגו אתכם", ולקח לו את כל הסחורה. נותנים להם שעורה וביצים, ואת השכר העבודה שלהם. הם אומרים תעשה לי עבודה ניתן לך בתמורה או כבש או תרנגולות או מה שגוזר אלוהים. שעורה או קמח. בסדר. הוא בא הביתה, אימא מסכנה, אימא שלי הייתה [...].