מוקדש לזכר אברהם ואסתר אוחנה מאייצדלי, לזכר חנה ומשה אוחנונה ז"ל, ולזכרו של כפיר אוחנה שנספה באסון הכרמל. יהי זכרם ברוך.
עליזה: לאחר שיולדות היו חוגרות את החגורה הזאת על הבטן שלהן כדי שהבטן תיכנס לבפנים [שלא יהיה] כדי שלא תהיה הבטן בולטת החוצה, [וזה גם] וזה גם יפה, אם היו רוצות ללכת לחתונה או איזה מקום היו שמים את זה ככה ומסדרים ושמים את זה על הראש שלהן ומטפחות, מטפחות יפות ממשי [דלמשי]. אם הכלה זה מאוד יפה.
כשאישה יולדת היא לבד בחדר, היא לא מתהלכת עם נעליים בבית [שחס וחלילה] לא תהיה טומאה ברצפה ובעלה יהיה ללא נעליים. היו יולדות אבל כשהן באות [זאת אומרת לחדר שלהן] כשהן בחדר שלהם, לא הולכים יחפים כדי שחס וחלילה שלא יהיה טומאה בזה שאבא יעבור או אחד הילדים שמתפללים, ככה הכול היה, היו שומרים מאוד, מקפידים על נידה, על נידה שומרים. היו שומרים מאוד על על נידה. שלא תהיה טומאה בבית. היא לא הייתה לשה בצק, לא הייתה עושה שום דבר האישה, הכול באות נשים, שכנים ואחים והמשפחה מכינים אוכל ועושים הכול כדי שהיא לא תיגע באוכל כי היא כאילו יש לה נידה, אסור לה לנגוע בכלום. לא בבצק ולא ולא בבצק ולא שום דבר. היא מתלבשת בבגדים חדשים, כאילו באה הכלה. שלושה חודשים אחרי לידת בת לא היה מגע עם הבעל. היא לבד והוא לבד. אחרי זה הולכות למקווה. אחרי הבן ארבעים יום. אחרי הבן שומרים ארבעים יום. הבת שלושה חודשים. שלושה חודשים לא הולכות למקווה. היו באים כמו כלה לוקחים אותה, מסדרים לה ועושים לה קטורת וצובעות לה, כשהן רוצות ללכת לעשות טבילה לוקחים את הסדינים שלהם, כולם מכסים את המקום, הולכים שלוש או ארבע נשים או חמש, כל אחת מחזיקה פינה ואחת נכנסת איתה לעשות טבילות, עושות שבע טבילות, אחר כך מלבישים לה את הבגדים שלה ומעלים אותה מהמקווה, לא יאונה לה כל רע בדרך, פוחדים עליה שלא תפגוש, יש יצר הרע שם גם. יש הרבה אנשים שמסתובבים בלילה, מפחדים על הקדושה, מסתירים אותה, שמים אותה בתוכם ומביאים אותה הביתה. היו אומרים שיש שדים בלילה. לא היו יוצאים בלילה. היו שעות שלא היו יוצאים החוצה. כשהולכים לעשות טבילה בלילה אז פוחדים מאוד. היו אומרים שיש שדים. אבל ברוך השם.