לידה וטקסיה

JG = יוונית יהודית; MH = עברית מודרנית

אסתר מצא: נולד הילד של דוד שלי אֶליה^JG (=אליהו), אבל באתונה, ושם עשו לו את הברית-מילה^MH, לא ראיתי (את הטקס). אבל כאשר הביאו אותו כעבור חודש, כשהוא היה- התגוררנו שאותו הבית, היה לנו בית גדול, והתגוררנו שתי משפחות – דוד שלי אליאס^JG עם דודה שלי פֿירוֹ^JG, והם הביאו את הילד, שקראו לו חיים^MH, קוראים לו חיים^MH, הוא בן דוד ראשון שלי, ואת ברית המילה[1] עשו באתונה. ואני, כאשר הביאו אותו, כשהוא היה בן חודש, ואני הייתי בת 10, היה נראה לי מוזר ילדון כל כך קטן, ותפשתי לו ביד כדי לראות, כדי לראות כמה קטנה היא [צוחקת].

כאשר ילדו הנשים אז, באֶיוֹן, נניח, היה בית חולים, אבל לא היה בית חולים ליולדות^MH, כדי ללדת. ונהגו ללדת בבית, הייתה באה המיילדת (mamí), והיא הייתה מיילדת אותן, את הנשים.

אה, כדי שלא יעשו לו עין הרע (na mí ton pyási to máti, מילולית: שלא תתפוש אותו העין), כן, שלא יעשו לו עין הרע, ככה היו אומרים זאת ביוונית.

שי מצא: כן, ומה היו שמים?

אסתר מצא: שמו, שמו שום אחד, כדי שלא- שעין הרע לא שולטת בו. כאשר היולדת הייתה נכנסת הביתה היו שמים לה חתיכת ברזל כדי שתדרוך, כדי שהיא תהיה חזקה כמו ברזל. אחר כך, כאשר היא הייתה באה אל הסבתא (nóna, מאיטלקית) היו עושים לט- אפילו אני הייתי עושה לילדים שלי ולנכדים שלי כאשר הביאו אותם אליי בפעם הראשונה אליי הביתה, נהגתי להכין להם צלחת אחת עם דברים שונים: שום, בורג כדי שהוא יהיה חזק כמו ברזל, הרבה סוכריות, הרבה דברים מתוקים, משהו מזהב כדי שהוא יהיה (כמו) זהב, צמר גפן כדי שהשיער שלו ילבין כמו צמר גפן, סוכר כדי שיהיה מתוק – גם סוכריות וגם סוכר, שיהיה מתוק כמו סוכר, אה, וגם איך-קוראים-לזה, שמדליקים אש – פחם, פחם, כדי שהוא יהיה- לשם מה היה הפחם?

שי מצא: איך היה נקרא הדבר הזה?

אסתר מצא: זה? קיבלנו את פני הילד. שיבוא.

שי מצא: כן, קבלת פנים (kálezma).

אסתר מצא: כן. עד עכשיו, גם סבתא סְתֶרוּלָה^JG, אימא של אבא, הייתה מניחה לי ברזל (בסף הדלת) כדי שאהיה חזקה כברזל.

שי מצא: עכשיו, כשהיו בוקעות השיניים?

אסתר מצא: השיניים, אה, כשלילדים היו בוקעות השיניים נהגנו להכין סְטָרי (stári, מילולית: חיטה), כדי שיהיו בריאים כמו החיטה וכדי שהפה שלהם יתמלא (בשיניים) כמו החיטה שמתמלאת.

שי מצא: איך היה הסְטָרי הזה? איך הייתם מכינים אותו?

אסתר מצא: אה, הייתי מרתיחה אותו (את גרעיני החיטה), ושמנו סוכר וקינמון והיינו אוכלים את זה. היינו נותנים לכל אדם שהיה בא כדי לומר לנו "שיהיה לכם בריא הילד" היינו נותנים לו צלחת והוא היה אוכל סְטרי עם מעט סוכר וקינמון בפנים.

שי מצא: גם הקאלֶזמָה וגם הסְטָרי היה גם לילדים וגם לבנות?

אסתר מצא: גם לבנות וגם לבנים. אה, לא אמרתי (שבקערת) הקאלזמה היו ביצים. לבנים היו שמים שלוש ביצים, ולבנות שמו ביצה אחת. למה? איני יודעת [צוחקת].