עברית

קטע מההגדה שאביה אהב להקריא

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

שי מצא: ומה עוד קרא סבא?

אסתר מצא: מה עוד?

שי מצא: בהגדה.

אסתר מצא: "הא לחמא עניא"?

שי מצא: "מעשה", "מעשה"

אסתר מצא: מה עוד הוא נהג לומר?

שי מצא: "מעשה ברבי"

אסתר מצא: "ברִבּי אליעזר, ברִבּי בן־עזריה" [עברית] "ברִבּי אליעזר, ברבּי יהושע, ברִבּי בן־עזריה"

חד גדיא

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

אסתר מצא: "חא גדיא, חא גדיא". איך אומרים את זה? שכחתי.

שי מצא: עם העכבר? [צוחק] לא?

אסתר מצא: שיאכל את החתול? לא

שי מצא: עכברון אחד.

אסתר מצא: אני לא זוכרת את זה. החתול הולך לאכול את

שי מצא: כן, "בחג של הגן" [מתקן] "בחג של האביב",[1] "בחג של האביב" [עברית]

אסתר מצא: איך זה?

שי מצא: את כל היתר הייתם אומרים בעברית או?

אסתר מצא: זה [שמדבר] על שמונה חוד-, על תשעה חודשים שבהם נוצר הילד.

שי מצא: כן, כן.

אסתר מצא: שנולד הילד.

שי מצא: שמונה זה [ימי] מילה.

אסתר מצא: המילה. שבע, מה זה שבע? "ספרי תורה"?

שי מצא: לא.

אסתר מצא: [עברית] "שבת".

 

[1]     פתיחה של שיר מחרוזת יווני בסגנון של חד-גדיא.

אחד מי יודע

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

JG = יוונית יהודית; MH = עברית מודרנית

שי מצא: את ההגדה נהגתם לומר ביוונית או רק כמו-?

אסתר מצא: נהגו לומר זאת גם קצת ביוונית וגם קצת בעברית.

שי מצא: את "אחד מי יודע"?

אסתר מצא: "אחד מי יודע? אחד אני יודע – אחד הוא אלוהינו גם בשמיים וגם בארץ, שניים מי יודע? – שניים הם משהJG ואהרוןJG, אחד הוא אלוהינו גם בשמיים וגם בארץ. שלושה מי יודע? שלושה אני יודע – שלושה הם אבותינו, שניים הם משה ואהרון, אחד הוא אלוהינו גם בשמיים וגם בארץ. ארבע מי יודע? ארבע אני יודע – ארבע הן אימותינו, שלושה הם אבותינו, אח- [מתקנת] שניים הם משהJG ואהרוןJG, אחד הוא אלוהינו גם בשמיים וגם בארץ. חמישה מי יודע?", אני לא יודעת [צוחקים]

הא לחמא עניא

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

אסתר מצא: בפסח, "הא לחמא עניא"

שי מצא: כן, כן.

אסתר מצא: ואנו מניחים את הידיים על השולחן ואומרים

שי מצא: כן.

אסתר מצא: אנו מניחים את הידיים על השולחן ואומרים [עברית] אני לא זוכרת, אני לא זוכרת. והוא נהג לומר עוד, אבל הוא נהג לומר ביוונית "אנו מניחים את הידיים על השולחן" [עברית]

החזרה לעיר לאחר המלחמה

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

JG = יוונית יהודית, MH = עברית מודרנית

אסתר מצא: ושם נפלה לה אל הנהר הקטן והתרטבה נעל הבית שלה, וכאשר- הכפרית אמרה לה: "תביאי, אני אשים לך אותה שתתייבש", היא שמה אותה שתתייבש, והתקפלה ככה נעל הבית.

יהודית הנשקה: [עברית]

שי מצא: כן, אחר כך חזרתם אל העיר, אחרי המלחמה?

אסתר מצא: אחרי המלחמה? כן, חזרנו אל הכפ- [מתקנת] מהכפר, הגענו אל אֶיוֹן (Aigion) שוב, ושם נשארנו עד 1954, פברואר, 20 בפברואר הגענו עם האונייה לישראל. ובאנו [מתקנת] עוד לפני שבאנו לישראל, אבא של אבא שלך כתב מכתב אל אבא שלי, שהם היו חברים טובים, "ראה, יוסָה (=יהושע), אם אתה רוצה לבוא לישראל, בונים בניין ליד הבניין שלי. בוא וקנה אותו." ואבא שלי בא לחודש אחד לכאן, לישראל, ורכש את הבית, עם שלושה חדרים, בית יפה מאוד, ו- [מתקנת] קודם הגיע דוד שלי, אֶלִיַס (=אליהו) ב-1953, אוקטובר 53', יחד עם הילד, חיימָקי (=חיים) ודודה שלי, פֿירוֹ (Firo) בוודאי, המשפחה, הם באו לכאן, הם השתכנו בבית הזה עד שהגענו אנחנו
ב-1954, בפברואר 54', תמיד עם אוניות, באותו הזמן לא היו מטוסים.

שי מצא: [עברית]

אסתר מצא: [עברית] הבן שלו נהרג [עברית] לומר ביוונית? היו להם קודם שלושה ילדים שמתו להם, ושלוש שנים לא היו להם ילדים, ואותו - הם התייחסו אליו כמו לנסיך. הלבישו אותו כמו-

שי מצא: את לאזָרו (=אלעזר)

אסתר מצא: את לאזרו.

שי מצא: ירדתם מההרים אל העיר.

אסתר מצא: כן.

שי מצא: איך? שמעתם, שמעתם

אסתר מצא: שירים?

שי מצא: לא, אלא הבית שלכם, החנויות, הכול.

אסתר מצא: בסדר, בסדר, הכול בסדר. שמרו על זה היווניםJG.

שי מצא: כן.

אסתר מצא: כן, הם לא [מתקנת] בפטרה (Patra) הייתה לאבא שלי חנות נוספת, שהייתה לו שם, ולקחו לו את כל הדברים מפטרה. אבל מאיון לא לקחו לו כלום. שמרו עליהם בפט- [מתקנת] באיון, כל החנויות שם.

אסתר מצא: מקרקירה (Kerkira, שמו היווני של האי Corfu)

שי מצא: את יכולה לומר זאת ביוונית.

אסתר מצא: כן, היו- היו שבעה ילדים מקרקירה, ונותרו רק שניים. אחת [מתקנת] סבִּינוֹ (Sabinos) היה שמו, ואחות אחת שנמצאת באמריקה, ועכשיו היא נמצאת והיא לא יודעת כלום ממה שסביבה, היא חולה, היא לא כל כך בסדר. פעם אחת בא גם פֶּפו זכר (Pepo Zakar), פעם אחת בא לאיון גם פפו זכר.

שי מצא: כן, כן.

אסתר מצא: מארטה (Arta). והוא בא לאיון ונקש על הדלת שלנו, טח-טח-טח, הלכתי אני לפתוח לו [ושאלתי] "ומי אתה?" [ענה] "אני מארטה, אני מעין קרוב משפחה של רוזה [אימא של הדוברת], אני רוצה לבוא לשהות מעט אצלכם, כי לקחו את כל הקרובים שלי, ונותרתי רק אני", ועוד מישהי כנראה נותרה, אה, אסימולה (Asimula) וסוניה (Sonia), האחיות שלו, שאותן לא לקחו הגרמנים.

הניסיון של דודה להציל יהודים

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

JG = יוונית יהודית, MH = עברית מודרנית

שי מצא: כשהייתם בהרים

אסתר מצא: כן.

שי מצא: ידעתם מה קרה עם סבתא שלך, עם ה-

אסתר מצא: כשהיינו בהרים ידעו מה קרה עם סבתא שלי, הם היו בפטרה (Patra).

שי מצא: כן

אסתר מצא: הם הלכו קודם אל ה- [משנה] יחד, האבא של אבא שלך, סבא יסאק (=יצחק) אמר לכל היהודים שהיו בקהילהJG בפטרה [עברית]

שי מצא: רק ביוונית.

אסתר מצא: אבל אלה [הסבתא של הדוברת ועוד ממשפחתה] הלכו, ואחר כך דודה שלי אחת הצטרכה ללדת, והם הלכו, והלכו לפטרה כדי שדודתי תלד. ולאחר מכן הם ראו שלא, שלא עושים דבר הגרמנים. "מה הם אומרים? אנחנו צריכים ללכת מהבתים שלנו? נישאר בבתים שלנו". לאחר מכן אמרו להם שהם צריכים ללכת פעם אחת בשבוע להירשם, ושיהיה להם הסימן הזה שהם יהודים, שמו להם סימן אחד כאן, אחד צהוב כמדומני הוא היה. והם נשארו עד שהגרמנים לקחו אותם ל- [מתקנת] שמו אותם ב-

שי מצא: ברכבת?

אסתר מצא: באלה, ב- רכבות.

שי מצא: כן.

אסתר מצא: ברכבות, ולקחו אותם לגרמניה ושרפו אותם את כולם. דוד אחד שלי מאלה שם את כל המשפחה במשרפות ולאחר מכן שמו גם אותו, בסוף שמו גם אותו, ושרפו אותו. ולא נותר אף אחד.

הבריחה מהנאצים לגרדנה ולקלפצונה

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

אסתר מצא: [עברית]

שי מצא: ביוונית.

אסתר מצא: כשהחלה המלחמה הייתי בת ארבע.

יהודית הנשקה: [עברית]

שי מצא: [עברית]

אסתר מצא: [עברית] הייתי בת שמונה.

שי מצא: כן.

אסתר מצא: והיו לנו הרבה מכרים יוונים, נוצרים, שהזדמן [מתקנת] לאבא שלי, כמו שאמרתי לכם, הייתה חנות של בדים, שהיו באים הכפריים וקונים בד כדי להכין את כל צרכיהם, ובמיוחד הם היו מכינים סינרים כדי לשים כאן, אבל גם בגדים, ועוד דברים מדברים שונים הם נהגו להכין. ואלה שלחו לנו [מתקנת] הם נתנו לנו את הבתים שלהם כדי שנתגורר. הלכנו קודם לכפר אחד [מפסיקה]

שי מצא: אתם הייתם למטה, ליד הים?

אסתר מצא: כן. אלה, חכה, היה כפר אחד שנקרא מאברו- [מילולית: שחור] [מתקנת] קראו לו קאקוֹ-חוֹריו [Kakó Chorió, מילולית: כפר רע]

שי מצא: כן.

אסתר מצא: משום שהיה כל כך שחור, לא ראו את השמש, איני יודעת למה. לא היה [מתקנת] הוא היה שחור ואפל, ולא יכלו לראות. והלכנו משם, ירדנו שוב לאֶיוֹן, והאבא של החברות שלי, אלה שאמרתי לכם קודם שיש לנו קשר טלפוני כל פעם, אמר לנו: "לכו ל-גַרדֶנָה (Gardená). שם יש לנו קרובי משפחה שמתגוררים, ואתם תלכו לבתים שלהם". ואלה קיבלו אותנו בסבר פנים יפות מאוד, ונשארנו עד שיום אחד שמעו שהגרמנים באים, ואמרו לנו "אתם צריכים ללכת מפה, ללכת למקום אחר, גבוה יותר, שנקרא קלָפָּצוּנה (Klapatsouna)." שם בקלפצונה היה מאוד [מתקנת] הר, עם סוסים הלכנו, עם סוסים. ואותי החזיקה דודה שלי שקראו לה אַסימוֹ (Asímo) בידיה, על הסוס, ועוד מעט [מתקנת] היה כל כך צר המקום שבו היה הסוס צריך לעבור שעוד מעט היינו נופלים לתהום. אבל למרבה המזל הסייס החזיק את שתינו ולא נפלנו, והוא לקח את- את הסוס שלו מעט יותר פנימה. אני לא זוכרת את זה ממש טוב, [אני מספרת] כמו שנהגו לספר לי זאת קרובי המשפחה שלי והדודה שלי, אסימו זכרונה לברכה, האחות של אימא שלי.

הסתתרות בהרים בסיוע הכפריים

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

אסתר מצא: [עברית]

שי מצא: יוונית, יוונית.

אסתר מצא: זה היה כפר טוב, טוב מאוד, שם – שרפו הגרמנים את הכפר, כי עברו [שם] הפרטיזנים, ומשום שעברו הפרטיזנים הם באו ושרפו את הכפר, אבל נותרו שניים-שלושה בתים, ובית אחד נתנו לנו, והתגוררנו שם כל המשפחה – דוד שלי יאקו (Yakó, יעקב), דודה שלי אסימו (אשתו של יאקו), ואנחנו, וסבתא שלי. וכל ערב סבתא שלי נהגה לחפש ולמצוא את הפשפשים כדי להוציא אותם מהבגדים שלה [צוחקת]. לאחר מכן [מתקנת] אבל הרבה פעמים הגיעו לשם הגרמנים, ומיד כשהיוונים, הכפריים, היו שומעים הם היו אומרים לנו "מיד לכו למקום אחר", ולאחר מכן שנחזור בערב, כאשר [הגרמנים] כבר הלכו. הם אמרו לנו "תחזרו", ויום אחד, שהיה מאוד גשום, אבא שלי החזיק את האח שלי כאן, ככה, על הכפיים, ומלמעלה שמיכה אחת כי ירד גשם חזק מאוד. והלכנו לכפר אחר עד אשר יחזרו מה- שיילכו הגרמנים. הלכו הגרמנים – נשארנו שוב בבית שם. כשהיה שלג אבא שלי נהג לצאת, והדוד שלי, כדי להוציא את השלג, לפלס מעט דרך כדי שנעבור. ו-

שי מצא: אבל כמעט שתפסו אתכם שם.

אסתר מצא: מה?

שי מצא: בבית.

אסתר מצא: כן?

שי מצא: לתפוס אתכם.

אסתר מצא: כן, הגרמנים נהגו לבוא, ופעם אחת אחת נוצרייה, כפרית, התגוררה בסמוך, בבית האחר, והיא שמעה שהגרמנים עומדים לבוא. אימא שלי לא הייתה מסוגלת ללכת עם האחרים שהלכו לכפר אחר, והיא נשארה [מתקנת] נשארנו בבית שלהם, ואימא שלי – היא הייתה לבנה מאוד, היה לה עור יפה, לבן. הם צבעו אותה מעט עם פחם, ככה, מעט שחור, מעט-מעט, כדי שהיא לא תיראה לבנה, כאילו שאינה כפרית. ואותי שמו שם לידה, וכשבאו הגרמנים הם עלו עם המגפיים – טראח-טראח – שמענו אותם, כי המדרגות היו מעץ. ושמענו אותם שהם באים, שכבנו שם במיטה, והכפרית אמרה להם, היא אמרה להם "זאת חולה, ויש לה גם ילדה קטנה, תניחו להן בבקשה מכם, הם אנשים טובים והם יישארו כאן, בבית שלי, כדי שאני ארפ- [מתקנת] כדי שאיטיב איתם, כדי שאתן להם לאכול, לעשות להם- ואחר כך הם יילכו". והגרמנים הלכו שוב, ומאז לא ראינו עוד-, גם המלחמה הסתיימה.

שי מצא: וככה, מכפר לכפר ו-

אסתר מצא: כאשר היו באים הגרמנים הו אומרים לנו ללכת מהכפר, למשל מקלפּצונה, ושנלך לכפר אחר. והיינו הולכים לכפר אחר, והיינו חוזרים כאשר היו אומרים לנו – זה לזה הכפריים – שהגרמנים הלכו, והיינו הולכים שוב לבית.

שי מצא: ואז הסתיימה המלחמה, מה -

אסתר מצא: כאשר הסתיימה המלחמה? ירדנו מהכפרים. אבל פעם אחד, כשהלכנו לכפר אחר, לסבתא שלי נפלה נעל הבית שלה, ולא היה לה איך ללכת, המסכנה [צוחקת], ואחר כך היא שמה אותה [מתקנת] כשהגענו לכפר אחד הכפרית שמה לה אותה ליד האש ככה כדי שהיא תתייבש, ונעל הבית התקפלה [צוחקת].

שיר ציוני על פלסטינה

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
נושאי השיחה: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

שי מצא: וכדי שתבוא לישראל, מה היה השיר הזה? פלשתינה?

אסתר מצא: "את פלשתינה אנו אוהבים, כולנו בלב אחד, לב אחד! על פלשתינה נגונן, כל הדור הצעיר, הדור!"

שיר על מוסוליני

שם הדובר/ת: 
אסתר מצא
משתתפים בשיחה: 
ד"ר שי מצא
מגדר: 
אישה
עיסוק: 
תופרת ומנהלת מחסן בגדים בבית חולים
גיל בעת התיעוד: 
85
שנת עלייה לארץ: 
1954
ארץ המוצא: 
קהילות המוצא: 
תיעוד: 
יהודית הנשקה ויעל וקסלר
מועד התיעוד: 
2021
תִרגום: 
ד"ר שי מצא

תרגום: 

שי מצא: אה, היה לכם גם השיר על מוסוליני.

אסתר מצא: "מוסוליני השוטה, אף אחד לא יישאר, אתה והמולדת המגוחכת, תימחק מהמפה. אין לך כל כבוד עצמי, וכאשר ניכנס פנימה, אתה ואיטליה, המולדת המגוחכת, תימחק מהמפה".[1]  

 

[1] ציטוט מקורב משיר שהתפרסם ביוון עם פלישת הצבא האיטלקי למדינה באוקטובר 1940.