JG = יוונית יהודית; MH = עברית מודרנית
שי מצא: שבת, איך הייתם קוראים לה?
אסתר מצא: סאבֿאטו (sávato). כן, ב-סאבאטו, שאנחנו קוראים לזה "שבת" כאן, לא היינו מדליקים אש, כי זה היה שבת, ואסור היה להדליק אש. והיו באות היווניות (JGyavanót) והיו מדליקות לנו את הקמין שבו הייתה לנו אש, עם פחמים תמיד היינו מדליקים אש. ואימא שלי הייתה מכינה את האוכל עוד לפני שבת. והיה לנו משהו כזה עם קרח, איך קראו לזה? פריג'ידרMH, לא פריג'ידרMH
שי מצא: כמו מקרר?
אסתר מצא: מה? מקרר, מקרר קטן, שבו היינו שמים קרח. היה עובר זה שמוכר את הקרח, והיינו שמים בפנים ושם שמו גם את האוכל כדי שלא יתקלקל. והייתה לנו גם רשת ככה למעלה, וגם שם היו שמים אוכל, והייתה נושבת רוח מסביב-סביב, היו לה חוטי תיל כדי שלא ייכנסו זבובים, וגם שם היינו שמים את האוכל כדי שלא-
שי מצא: יתקלקל.
אסתר מצא: כן, אבל במטבח היו כל אלה.
שי מצא: דוד שלך?
אסתר מצא: דוד שלי אֶליָה (elíya, אליהו). התגוררנו ביחד – דוד שלי, אֶליָה, דודה שלי פִֿירוֹ, היה לנו בית גדול, כמו שאמרתי לכם. והתגוררנו שתי משפחות גם עם סבתא (nóna, מאיטלקית) שלי, שקראו לה חַווּלָהJG (=חוה, שמה המלא: חוה כהן, מהעיר פרווזה), האימא של אבא שלי. והוא (הדוד) נהג לעשות קידוש, והוא גם היה נוהג לקחת אותי, כמו שאמרתי לכם, לבית הכנסת שהיה בפַּטְרָה. לנו לא היה בית כנסת, היינו יהודים מעטים, מאוד מעטים, באֶיוֹן.