אסתר מצא: [עברית]
שי מצא: ביוונית.
אסתר מצא: כשהחלה המלחמה הייתי בת ארבע.
יהודית הנשקה: [עברית]
שי מצא: [עברית]
אסתר מצא: [עברית] הייתי בת שמונה.
שי מצא: כן.
אסתר מצא: והיו לנו הרבה מכרים יוונים, נוצרים, שהזדמן [מתקנת] לאבא שלי, כמו שאמרתי לכם, הייתה חנות של בדים, שהיו באים הכפריים וקונים בד כדי להכין את כל צרכיהם, ובמיוחד הם היו מכינים סינרים כדי לשים כאן, אבל גם בגדים, ועוד דברים מדברים שונים הם נהגו להכין. ואלה שלחו לנו [מתקנת] הם נתנו לנו את הבתים שלהם כדי שנתגורר. הלכנו קודם לכפר אחד [מפסיקה]
שי מצא: אתם הייתם למטה, ליד הים?
אסתר מצא: כן. אלה, חכה, היה כפר אחד שנקרא מאברו- [מילולית: שחור] [מתקנת] קראו לו קאקוֹ-חוֹריו [Kakó Chorió, מילולית: כפר רע]
שי מצא: כן.
אסתר מצא: משום שהיה כל כך שחור, לא ראו את השמש, איני יודעת למה. לא היה [מתקנת] הוא היה שחור ואפל, ולא יכלו לראות. והלכנו משם, ירדנו שוב לאֶיוֹן, והאבא של החברות שלי, אלה שאמרתי לכם קודם שיש לנו קשר טלפוני כל פעם, אמר לנו: "לכו ל-גַרדֶנָה (Gardená). שם יש לנו קרובי משפחה שמתגוררים, ואתם תלכו לבתים שלהם". ואלה קיבלו אותנו בסבר פנים יפות מאוד, ונשארנו עד שיום אחד שמעו שהגרמנים באים, ואמרו לנו "אתם צריכים ללכת מפה, ללכת למקום אחר, גבוה יותר, שנקרא קלָפָּצוּנה (Klapatsouna)." שם בקלפצונה היה מאוד [מתקנת] הר, עם סוסים הלכנו, עם סוסים. ואותי החזיקה דודה שלי שקראו לה אַסימוֹ (Asímo) בידיה, על הסוס, ועוד מעט [מתקנת] היה כל כך צר המקום שבו היה הסוס צריך לעבור שעוד מעט היינו נופלים לתהום. אבל למרבה המזל הסייס החזיק את שתינו ולא נפלנו, והוא לקח את- את הסוס שלו מעט יותר פנימה. אני לא זוכרת את זה ממש טוב, [אני מספרת] כמו שנהגו לספר לי זאת קרובי המשפחה שלי והדודה שלי, אסימו זכרונה לברכה, האחות של אימא שלי.