סימי: אני, כאשר התחתנתי ילדתי את הבת הראשונה, הבכורה, ילדתי אותה בבית, בעלי רצה, אמר לי את לא תלכי תלדי בבית החולים, את תלדי בבית. ילדתי בבית, עברו שבעה ימים עם תזמורת, ההורים שלי וחמותי כולם היו באים, מבשלים, מכינים בלילה, תזמורת והכל, השבוע כולו, ואחר כך אצלנו, היולדת, במרוקו, היא לא קמה מהמיטה ומשרתת את האנשים, נשארת במיטה, שמונה ימים כולם, באה המיילדת, מיילדת, המיילדת, באה, רוחצת אותנו, רוחצת את התינוק, מחליפה לנו את המצעים במיטה, ונשארים ככה, כמו מלכה, אנחנו במיטה ובאות משפחות, היולדת, שמונה ימים כולם אנחנו נשארות במיטה, שמונה ימים עד הלידה, אחרי שמונה ימים קמות מהמיטה, מתחילות לעמוד, אתה יודע, איך שאנחנו יולדות, באה המיילדת עושה לנו מסז' בבטן שלנו, לנו ככה ושמה מגבת שלא תגדל הבטן, שמונה ימים כולם, ובאים ההורים שלי עושים לי קניות ומבשלים ובכל, ומשחולף זמן המנוחה, אנחנו עומדות על הרגליים שלנו, אנחנו עושות הכול לבד, כל אחד בבית שלו כל אחד עושה מה שהוא רוצה.
אישה ליד סימי: [אומרת משהו לא ברור...]
סימי: קודם כול, התינוקת כשהיא קטנה לא מוציאים אותה ארבעים יום, ארבעים יום לא מוציאים את התינוקת החוצה, ביום כן, אבל מספיק שיתקרר קצת, אסור להוציא את התינוק, היא תישאר ארבעים יום ארבעים יום
מראיין: עין?
סימי: עין הרע? היינו עושים "בחור" (קטורת נגד עין הרע), היינו עושים בחור, עושים בחור, בבחור היינו נגיד, שמים פחם, ואומרים, ומדליקים ועושים: "עין של אביך, עין של אימך, עין של השכן, העין של השכנים", זאת אומרת אם מישהו נכנס ועשה עין (עין הרע) כאילו אנחנו מכבים את העין שלו, בבחור הזה, עושים לו בחור, זה מה שהיה אבל כאן בישראל אין, במרוקו כן.
