סימי: הייתה הייתה הסוכנות תא תרשם (רושמת) אנשים שרוצים ישראל. בעלי, בשנה ההיא בדיוק סיים את העבודה, אמר: "סימי, נעלה, נעלה לישראל". אמרתי לו: "יאללה נעלה", אז באנו ומכרנו את הדברים שלנו והדברים שלנו.

מראיין: הבית שלכם?

סימי: לא, בשכירות, בשכירות ממוסלמי, מוסלמי השכיר לנו, היה לנו בית, בית של המוסלמים ששכרתי, היו לי שני חדרים ומטבח. 

מראיין: לא במלאח (השכונה היהודית)?

סימי: במלאח, באב מרכש נקרא באב מרכש, ושם היה משרד של [מילה לא ברורה], משרד, ושם הייתה סמטה שנקראת "סמטת האנגלים", שם הייתי גרה עד שילדתי ארבעה ילדים, ולאחר שילדתי ארבעה ילדים בעלי אמר לי: "יאללה, נעלה לישראל", הוצאנו פספורט, והגיע החבר של בעלי, חבר של בעלי והפספורט, עשינו, ועשינו את כל מה שקוראים לו, ועלינו לישראל, עלינו ב-"קוטוביה" עלינו באוניה "קוטוביה", יום וחצי היינו ב-"קוטוביה" באנייה "קוטוביה", הביאו אותנו למרסיי בקונדרינאט (מחנה מעבר) , ישבנו שמונה ימים, שמונה ימים במרסיי, אני, בעלי וארבעת הילדים שלנו שבאנו. 

מראיין: משפחה אחרת שלכם?

סימי: לא, ההורים שלי שנה לפני שהגעתי אני לישראל, ההורים שלי עלו, לישראל, ההורים שלי עלו, עלו לישראל שנה לפניי, הם עלו בשנת 62. 

מראיין: למה עלו? 

סימי: עלו, אחותי הגדולה זכרונה לברכה עלתה לישראל ואמרה: "אבא ואימא אני אקח אתכם", הביאה אותם, היו גרים בפתח תקווה, נתנו להם פתח תקווה, פתח תקווה בשערייה, היו גרים בשערייה, ואני שנה אחריהם, אמר לי בעלי: "יאללה, נלך גם אנחנו לישראל", הייתי מבסוטית, אמרתי: "טוב למה הורים שלי כאן, אז גם אני אבוא", עלינו הוצאנו פספורט והוצאנו הכול ועשינו בגאז'.

מראיין: ישבתם במרסיי…

סימי: שמונה ימים, שמונה ימים ישבנו במרסיי, באנו, עלינו ב-"קוטוביה" (ממרוקו למרסיי), הביאו אותנו ב-"פלמניה", באונייה "פלמניה" הביאו אותנו ממרסיי שמונה ימים, היינו באונייה, הביאו אותנו לנמל חיפה, בחיפה תעקשנה (התעקשנו), לא רצינו ללכת איתם לשום מקום, למה אחותי אמרה לי, הייתה כותבת לי גלויה: "אם יביאו אותך מהסוכנות ויורידו אותך, תגידי להם שאת רוצה פתח תקווה". כולם נוסעים אומרים לנו: "אין פתח תקווה, אין מקום, ניקח אותכם לקיבוץ, ניקח אתכם", אמרנו להם: "אנחנו לא רוצים ללכת לשום מקום, אנחנו רוצים פתח תקווה". אחותי אמרה לי: "אל תפחדי אם יגידו לך משטרה, תגידי להם תיקחו אותי למשטרה, אל תפחדי", הייתה כותבת לי בגלויה, אנחנו עשינו את ההוראה של אחותי, הלכנו.

סימי: אני, כאשר התחתנתי ילדתי את הבת הראשונה, הבכורה, ילדתי אותה בבית, בעלי רצה, אמר לי את לא תלכי תלדי בבית החולים, את תלדי בבית. ילדתי בבית, עברו שבעה ימים עם תזמורת, ההורים שלי וחמותי כולם היו באים, מבשלים, מכינים בלילה, תזמורת והכל, השבוע כולו, ואחר כך אצלנו, היולדת, במרוקו, היא לא קמה מהמיטה ומשרתת את האנשים, נשארת במיטה, שמונה ימים כולם, באה המיילדת, מיילדת, המיילדת, באה, רוחצת אותנו, רוחצת את התינוק, מחליפה לנו את המצעים במיטה, ונשארים ככה, כמו מלכה, אנחנו במיטה ובאות משפחות, היולדת, שמונה ימים כולם אנחנו נשארות במיטה, שמונה ימים עד הלידה, אחרי שמונה ימים קמות מהמיטה, מתחילות לעמוד, אתה יודע, איך שאנחנו יולדות, באה המיילדת עושה לנו מסז' בבטן שלנו, לנו ככה ושמה מגבת שלא תגדל הבטן, שמונה ימים כולם, ובאים ההורים שלי עושים לי קניות ומבשלים ובכל, ומשחולף זמן המנוחה, אנחנו עומדות על הרגליים שלנו, אנחנו עושות הכול לבד, כל אחד בבית שלו כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

אישה ליד סימי: [אומרת משהו לא ברור...]

סימי: קודם כול, התינוקת כשהיא קטנה לא מוציאים אותה ארבעים יום, ארבעים יום לא מוציאים את התינוקת החוצה, ביום כן, אבל מספיק שיתקרר קצת, אסור להוציא את התינוק, היא תישאר ארבעים יום ארבעים יום 

מראיין: עין?

סימי: עין הרע? היינו עושים "בחור" (קטורת נגד עין הרע), היינו עושים בחור, עושים בחור, בבחור היינו נגיד, שמים פחם, ואומרים, ומדליקים ועושים: "עין של אביך, עין של אימך, עין של השכן, העין של השכנים", זאת אומרת אם מישהו נכנס ועשה עין (עין הרע) כאילו אנחנו מכבים את העין שלו, בבחור הזה, עושים לו בחור, זה מה שהיה אבל כאן בישראל אין, במרוקו כן.

מראיין: החתונה שלכם הייתה בבית?

סימי אמזלג: לא, במקום, בבית גדול, יפה, הייתה לנו חתונה גדולה עם תזמורת, תזמורת עם שירים וזמר, כן, היו הרבה אנשים, יותר מ-300 אנשים.

מראיין: ועשיתם חינה? 

סימי: כן, עשיתי חינה והייתי במקווה, הלכתי למקווה, ובאו מהמקווה, ועשו לי חינה, וישבנו עם המשפחה וצהלולים, והיינו לבושים היטב בכפתנים, אני החינה שלי, במשפחה שלי, והחתונה אצל בעלי. 

מראיין: אבא שלך ואימא שלך היו כאן?

סימי: אבא ואימא היינו כולנו במרוקו, בקזבלנקה, במרוקו בקזבלנקה, שם עשינו את החתונה, מקווה וחינה, ולמוחרת הייתה החתונה בשמלה גדולה וטלמון, תזמורת, הייתה חתונה גדולה, והייתי גרה בקזבלנקה, ברובע האנגלי, שם בקזבלנקה ילדתי ארבעה ילדים, שתי שתי הבנות הראשונות ועוד שני בנים אחריה, היה הילד הרביעי היה בן שנה וחצי, עלינו לישראל.