סימי: הייתה הייתה הסוכנות תא תרשם (רושמת) אנשים שרוצים ישראל. בעלי, בשנה ההיא בדיוק סיים את העבודה, אמר: "סימי, נעלה, נעלה לישראל". אמרתי לו: "יאללה נעלה", אז באנו ומכרנו את הדברים שלנו והדברים שלנו.
מראיין: הבית שלכם?
סימי: לא, בשכירות, בשכירות ממוסלמי, מוסלמי השכיר לנו, היה לנו בית, בית של המוסלמים ששכרתי, היו לי שני חדרים ומטבח.
מראיין: לא במלאח (השכונה היהודית)?
סימי: במלאח, באב מרכש נקרא באב מרכש, ושם היה משרד של [מילה לא ברורה], משרד, ושם הייתה סמטה שנקראת "סמטת האנגלים", שם הייתי גרה עד שילדתי ארבעה ילדים, ולאחר שילדתי ארבעה ילדים בעלי אמר לי: "יאללה, נעלה לישראל", הוצאנו פספורט, והגיע החבר של בעלי, חבר של בעלי והפספורט, עשינו, ועשינו את כל מה שקוראים לו, ועלינו לישראל, עלינו ב-"קוטוביה" עלינו באוניה "קוטוביה", יום וחצי היינו ב-"קוטוביה" באנייה "קוטוביה", הביאו אותנו למרסיי בקונדרינאט (מחנה מעבר) , ישבנו שמונה ימים, שמונה ימים במרסיי, אני, בעלי וארבעת הילדים שלנו שבאנו.
מראיין: משפחה אחרת שלכם?
סימי: לא, ההורים שלי שנה לפני שהגעתי אני לישראל, ההורים שלי עלו, לישראל, ההורים שלי עלו, עלו לישראל שנה לפניי, הם עלו בשנת 62.
מראיין: למה עלו?
סימי: עלו, אחותי הגדולה זכרונה לברכה עלתה לישראל ואמרה: "אבא ואימא אני אקח אתכם", הביאה אותם, היו גרים בפתח תקווה, נתנו להם פתח תקווה, פתח תקווה בשערייה, היו גרים בשערייה, ואני שנה אחריהם, אמר לי בעלי: "יאללה, נלך גם אנחנו לישראל", הייתי מבסוטית, אמרתי: "טוב למה הורים שלי כאן, אז גם אני אבוא", עלינו הוצאנו פספורט והוצאנו הכול ועשינו בגאז'.
מראיין: ישבתם במרסיי…
סימי: שמונה ימים, שמונה ימים ישבנו במרסיי, באנו, עלינו ב-"קוטוביה" (ממרוקו למרסיי), הביאו אותנו ב-"פלמניה", באונייה "פלמניה" הביאו אותנו ממרסיי שמונה ימים, היינו באונייה, הביאו אותנו לנמל חיפה, בחיפה תעקשנה (התעקשנו), לא רצינו ללכת איתם לשום מקום, למה אחותי אמרה לי, הייתה כותבת לי גלויה: "אם יביאו אותך מהסוכנות ויורידו אותך, תגידי להם שאת רוצה פתח תקווה". כולם נוסעים אומרים לנו: "אין פתח תקווה, אין מקום, ניקח אותכם לקיבוץ, ניקח אתכם", אמרנו להם: "אנחנו לא רוצים ללכת לשום מקום, אנחנו רוצים פתח תקווה". אחותי אמרה לי: "אל תפחדי אם יגידו לך משטרה, תגידי להם תיקחו אותי למשטרה, אל תפחדי", הייתה כותבת לי בגלויה, אנחנו עשינו את ההוראה של אחותי, הלכנו.